שפכים
שפכים הם כל נוזל מימי אשר הושפע על ידי גורמים אנתרופוגניים. שפכים כוללים תוצרי פסולת נוזליים ביתיים, עירוניים, חקלאיים או תעשייתיים ויכולים להכיל מספר רב של ריכוזים מזהמים. השימוש הנפוץ ביותר למונח מתייחס לשפכים הזורמים במערכות הביוב וההולכה, (96%) אך עדיין 4% נספגים בקרקע בבורות ספיגה. המערכת הפיזית הכוללת צינורות, משאבות, מסכים ותעלות המשמשת להזרמת שפכים ומי ביוב ממקורם לנקודת הטיפול או הסילוק נקראת ביוב.
מי שופכין או מי ביוב מתייחסים לשפכים המזוהמים בצואה או שתן אך לעיתים קרובות משתמשים במונחים אלו לתאר סוגים נוספים של שפכים. בניגוד למי שופכין (המכונים גם "מים שחורים"), מים אפורים הם נוזלים שאין בהם הפרשות אדם (כגון ממכונות כביסה, מדיחי כלים, כיורים, מקלחות ואמבטיות רחצה) ואשר ניתן לעשות בהם שימוש חוזר, כולל הזרמה אל מכלי ההדחה של האסלה, שטיפת רצפות והשקיית גינה, במטרה לחסוך במים שפירים ובעלותם הכספית.
מקורות השפכים
מקורם של שפכים ומי ביוב נובע ממספר רב של מקורות מזהמים וביניהם פסולת אורגנית אנושית כגון צואה, שתן, נייר טואלט משומש, נוזלי גוף אחרים; דליפות של בורות ספיגה; פליטות של מפעלי טיהור שפכים, מי רחצה הכוללים גם מי כביסה, מי שטיפת כלים וכדומה; מי גשמים שנאספים בגגות, חצרות, וכו אשר מזדהמים על ידי כתמי שמן ודלק; מי תהום שהסתננו אל מי שופכין; נוזלים תעשייתים עודפים כגון: צבע, קוטלי חרקים, שמן בישול, וכדומה; מערכות ניקוז של מים גשמים; פסולת תעשייתית לא נוזלית כגון חול, אלקלי, נפט, שמן;
מתקני טיהור שפכים
יש ארבעה סוגים של מתקנים:
- אגנים ירוקים
- ברכות חמצון
- סינון ממברני
- בוצה משופעלת
בורות ספיגה
בור ספיגה הוא בור שנכרה באדמה בעומק ממוצע של 1–2 מטר וברדיוס של 1/2 מטר ומשמש לפינוי השפכים. בור כזה מתאים למגורים צמודי קרקע, כאשר כל בור משרת יחידת דיור אחת. מבורות אלו מחלחלים השפכים באופן חופשי אל הקרקע ומי התהום וגורמים לזיהום הקרקע ולפגיעה במי התהום.
בישראל
נכון לשנת 2008, בישראל מופקים 500 מלמ"ק קולחין מדי שנה, כאשר כ-70% מושבים לשימוש בחקלאות בעזרת מכוני טיהור השפכים.
