מיקלוש בסרמני

מיקלוש בסרמני (במקור גולדהמר, בהונגרית: Böszörményi Miklós;‏ בודפשט, 29 בינואר 1914 – בודפשט, 1 בדצמבר 2002) היה דוקטור לרפואה (MD), רופא ריאות, פרופסור באוניברסיטה, קנדידט למדעי הרפואה (,CSc) (1957), דוקטורט (.DSc) (1958). חבר האקדמיה ההונגרית למדעים.

קורות חייו

מיקלוש גולדהמר נולד במשפחה יהודית כבנם של מהנדס המכונות ינה בסרמני (1872–1957) ושל אילונה לוואי (1888–1958). לפי הטענה, ללא תיעוד, הוריו הוטבלו בשנת 1917 לדת הרומית-קתולית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בבודפשט. ב-1931 נרשם לפקולטה ללימודי דת של אוניברסיטת פאזמאן פטר בבודפשט (כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד), אך לאחר סמסטר עבר לפקולטה לרפואה. בנוסף ללימודי הרפואה, היה סטודנט באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט וסיים בשנת 1937 כמורה לפסנתר. ב-24 בספטמבר 1938 הוסמך כדוקטור לרפואה. לאחר מכן התגייס לשירות חובה ושוחרר מהצבא בשל יהדותו במאי של השנה שלאחר מכן. בגלל החוק היהודי השני, הוא קיבל עבודה רק כעוזר מתמחה בסנטוריום על שם המלכה ארז'בט (סיסי). בשנת 1941 נלקח למחנות שירות העבודה, (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). בשנת 1942 הצליח לגשת לבחינה רפואית לקבלת מומחה לשחפת. בסתיו 1943 נשלח למחנה הריכוז בור בסרביה, שם הוכשר לעבוד במכרה הנחושת. ב-15 באוקטובר 1944 הוצעד לעבר אוסטריה בהצעדת מוות, אך הוא נמלט מטור הצועדים והסתתר בבודפשט עד השחרור.

לאחר המלחמה חזר למקום עבודתו הקודם, בבית ההבראה של המלכה ארז'בט, שלאחר ארגון מחדש קיבל תוך שנים ספורות את שמו של "המכון הלאומי לשחפת מוקדמת". בין השנים 1945-1948 עבד כרופא, ובין השנים 1948-1953 מונה לרופא ראשי ומנהל מחלקה. מ-1953 עד 1957, היה מנהל המחלקה הקלינית מספר 1, במקביל סגן המנהל המדעי של המכון, ובין השנים 1957-1970 היה הרופא הראשי והמנהל של המכון. בין השנים 1957–1964 היה פרופסור חבר של המחלקה לרפואת ריאות באוניברסיטה לחינוך רפואי (אחרי 1956, שונה שמה אוניברסיטת היינל אימרה למדעי הבריאות) ומ-1964 ועד פרישתו לגמלאות ב-1983, היה ראש המחלקה בתור פרופסור מלא באוניברסיטה.. ממרץ 1954, הוא שהה שנה ברפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה, שם עבד כרופא הריאות המוביל של קבוצת הרפואה ההונגרית.

משנת 1949 עד 1956, היה חבר בוועד הפועל רובע 12 של מפלגת העובדים ההונגרית. בין 1970 ל-1980 כיהן בתפקיד נשיא ועדת בודפשט של איגוד עובדי הרפואה והבריאות.

הוא עסק בטיפול בשחפת ריאתית, בעיקר עם הישנות (חזרות) המתרחשות לאחר הריפוי לכאורה של השחפת, ולאחר מכן חקר את הכימותרפיה של השחפת.

אשתו משנת 1944 הייתה אווה מיהלפי (1911–1988), נציגת הונגרוטקס. ילדיו הם קטלין (1946), רופאה, ולאסלו (1949), מהנדס.

מחקריו ופרסומיו

• Gümős sipolyok gyógykezelése penicillinnel. (Orvosok Lapja, 1947)
• A szanatóriumok szerepe a tuberkulózis elleni küzdelemben. (Népegészségügy, 1948)
• Tbc-allergia és immunitás. Jegyzet. (Budapest, 1948)
• Allergia és immunitás. (Budapest, 1950)
• A tuberkulózis szovjet nomenklatúrája. Barabás Mihállyal, Majzik Gáborral. (Gyógyszereink, 1951)
• A dialektikus szemlélet jelentősége a tüdőgyógyászati gyakorlatban. (Orvosi Hetilap, 1952)
• A tüdőtuberkulózis klinikai formái. (Budapest, 1956)
• Rezisztencia, immunitás, allergia. (Budapest, 1956)
• A tüdő nem specifikus gyulladásai. (Tüdőtuberkulózis. Budapest, 1956)
• A felnőttkori kavernás tüdőgümőkór recidívái. Kandidátusi értekezés. (Budapest, 1957)
• Sorozatos tenyésztések jelentősége a paucibacilláris folyamatokban. Bárász Zoltánnal. (Tuberkulózis, 1958)
• Változások a tüdőgümőkór prognózisában. (Orvosi Hetilap, 1958)
• Újabb szempontok a tüdőgümőkór aktivitásának fogalmához és elbírálásához. (Orvosi Hetilap, 1959)
• A felnőttkori tüdőgümőkór recidíváinak néhány kérdéséről. (Tuberkulózis, 1959)
• A tüdő gyulladásos betegségei. (A gümőkór. Szerk. Telegdi István. Budapest, 1959)
• Társadalom és a tbc. (A tuberkulózis. Budapest, 1959)
• A gümőkóros megbetegedés esélye Magyarországon. Illés Györggyel, Nyárády Ivánnal. (Tuberkulózis, 1960)
• A tuberkulózis az általános orvosi gyakorlatban. Somi Kovács Tiborral. (A gyakorló orvos könyvtára. Budapest, 1960)
• A tuberkulózis pathogenezise. (Budapest, 1960)
• A tüdőtuberkulózis racionális gátlószeres kezelésének alapelvei. Schweiger Ottóval. (Az Országos Korányi Tbc Intézet jubileumi évkönyve. Szerk. is. Földes Istvánnal. Budapest, 1961)
• A gümőkór elleni küzdelem továbbfejlesztéséről szóló kormányrendelet. (Népegészségügy, 1961)
• A hazai tbc-morbiditást kialakító tényezők. (Tuberkulózis, 1961)
• A tüdőtuberkulózis corticosteroid-therápiájáról. (Orvosi Hetilap, 1961)
• A súlyos destruktív tüdőgümőkór és kezelése. (A 32. Tbc Nagygyűlés előadásai. Budapest, 1961)
• Adatok a hazai tbc-epidemiológiai helyzet változásához. (Orvosi Hetilap, 1962)
• Gyógyíthatatlan tbc-s betegek kezelése. Lakatos Máriával. – Sebészileg eltávolított kavernák és tuberkulómák bakteriológiai vizsgálata. Többekkel. (Tuberkulózis, 1963)
• A „másodrendű” antituberkulotikumok. (Orvosi Hetilap, 1963)
• A felnőttkori tüdőgümőkór gyógyszeres kezelése. Schweiger Ottóval. Monográfia. (Budapest, 1963)
• Kontrollcsoportos klinikai tömegvizsgálatok jelentősége. Fauszt Imrével. – A másodrendű antituberkulotikumok. (Orvosi Hetilap, 1963)
• Változások a gümőkór epidemiológiájában. (Orvosképzés, 1964)
• A tuberculosis megelőzése. – A tüdő tuberculosisának korai felismerése. (Belbetegségek korai felismerése és megelőzése. Szerk. Magyar Imre. Budapest, 1965)
• A tbc gyógyulásának diagnózisa. (Budapest, 1966)
• Antituberkulotikumok kombinálása a felnőttkori tüdőgümőkór kezelésében. Doktori értekezés. (Budapest, 1968)
• A felnőttkori tüdőbetegségek klinikuma. Katona Lászlóval, Schweiger Ottóval. (Budapest, 1974, 2. átdolgozott és bővített kiadás. 1980)
• A felnőttkori tüdőgyulladás diagnosztikus és terápiás problémái. (Az orvostudomány aktuális problémái. Budapest, 1977)
• A légzőszervek betegségei. (A gyakorló orvos enciklopédiája. I. Budapest, 1977)
• A tüdő, a hörgők, a légcső, a mellhártya és a mediastinum daganatai. (Klinikai onkológia. Szerk. Eckhardt Sándor. Budapest, 1977)
• A primer malignus tüdődaganatok gyógyszereredményének értékelési módszere. (Pneumologica Hungarica, 1979)
• A tüdőrák klinikuma és terápiája. Szerk. Ungár Imre. Sajtó alá rendezte. (Budapest, 1989)
• A pneumóniák etiológiai diagnózisa. (Orvosi Hetilap, 1992. 47.)
• Társadalmi tényezők szerepe a tbc újraéledésében. (Magyar Szemle, 1996)
• Tüdőbetegségek. Megelőzés, felismerés, rehabilitálás. Vadász Imrével. (Budapest, 1996)

פרסים והוקרה

• עיטור מסדר העבודה (1955)
• מסדר הדגל האדום של קוריאה (1955)
• מסדר ההצטיינות של דגל המדינה. דרג 3 (1958)
• מדליית הזיכרון על שם פרידייש קוראני (1959)
• רופא דגול (1960)
• פרס מרקושובסקי (עם אימרה פאוסט, 1964)
• הפרס הראשון בתחרותפרידייש קוראני (על עבודתו על טיפול תרופתי בשחפת ריאתית במבוגרים, 1964)
• עובד מצטיין בחינוך (1966)
• פרס המדינה (1970)
• מדליית יובל השחרור (1970)
• עיטור מסדר הכבוד של העמל דרג זהב (1978)
• עיטור מסדר הכבוד להונגריה הסוציאליסטית (1986)
• פרו אורבה בודפשט
• אזרחות כבוד של בודפשט (1998)

הנצחה

• בשנת 2015 הקימה האגודה ההונגרית לרפואת ריאות את פרס מיקלוש בסרמני, המעניק כבוד לרופאים אשר בעבודתם היומיומית תורמים באופן משמעותי להעלאת רמת הטיפול בחולים.

לקריאה נוספת

• Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
• Ajkay Zoltán (2004-01-11). "Dr. Böszörményi Miklós emlékére". שבועון רפואי. 145 (2): 85.
• Alexander Emed. "A tuberkulózis egyik legyőzője". Ezredvég. 15 (12): 107–108. (אלכסנדר אמד. חיפה. אחד הנמצחים של השחפת)
• Gergely András: Jeles magyar zsidó orvosok lexikona. Budapest, Makkabi, 2001 (אנדראש גרגיי: לקסיקון רופאים יהודים הונגרים מצטיינים ומפורסמים. בודפשט. הוצאת מכבי. 2001)
• Hahn Géza: Böszörményi Miklós = Orvosi Lexikon. Főszerk. dr. Hollán Zsuzsa. Szerk. dr. Ákos Károly, dr. Révész György. Budapest, 1967. Akadémiai Kiadó. I. köt. (לקסיקון רפואי)
• Ki kicsoda 2000. Főszerk. Hermann Péter. Budapest, 1999. Greger-Biográf ISSN 1215-7066 (מי זה מי?)
• Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, 1998. Babits Kiadó. III. köt. מסת"ב 9639015741
• Kozák Péter: Böszörményi Miklós. www.nevpont.hu (2013) (מיקלוש בסרמני)

ביבליוגרפיה

• Magyar nagylexikon IV. (Bik–Bz). Főszerk. Élesztős László, Rostás Sándor. Budapest: Akadémiai. 1995. ISBN 963-05-6928-0

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38936101מיקלוש בסרמני