מיכלובו
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודלסיה |
| מחוז | ביאליסטוק |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 3,073[1] (2017) |
מיכלובו (בפולנית: Michałowo; ביידיש: מיכאַלעווע או מיכאַלאָוואַ; בבלארוסית: Міхалова, מיכלובה) היא עיירה בפולין הממוקמת דרום מזרחית לביאליסטוק אשר היא בירת פרובינציית פודלסיה. כמו כן העיירה מיכלובו שוכנת כ־20 קילומטרים מערבית מגבול בלארוס.
היסטוריה
בתחילה נוסד במקום כפר בשם נייזבודקה, ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 ואחר כך נוסף לה השם "מיכלובו" על שם בעליה האציל סוורין מיכלובסקי. מיכלובסקי פיתח במקום תעשיית טקסטיל והביא אליה גרמנים רבים, שהיו הרוב באוכלוסייה עד מלחמת העולם השנייה, וגם כמות גדולה של יהודים.[2]
במלחמת העולם הראשונה השלטון של רוסיה הקיסרית פינה מפעלים רבים באזור בגלל קרבתם לחזית לפרוורי מוסקבה, מה שהוביל לפיחות באוכלוסייה.[2] לאחר שהעיירה סופחה ב-1939 לברית המועצות בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב, הסובייטים העבירו לגרמניה הנאצית את התושבים הגרמנים בעיירה.[3]
מיכלובו קיבלה זכויות עירוניות באופן רשמי ב-2009.
אוכלוסיית העיר
אוכלוסיית מיכלובו מגוונת מאוד, והתחילה בכך שבשנת 1832 הזמין האציל מיכלובסקי 29 משפחות גרמניות מלודז', להתיישב במיכלובו נייזבודקה. כמו כן, יחסית הרבה יהודים חיו בעיר לעומת כלל האוכלוסייה, ניתן לראות לאורך השנים, שאוכלוסיית היהודים התמעטה רבות ביחס לשאר האוכלוסייה שאף הלכה וגדלה.[4]
במפקד של 1921 היהודים היו הקבוצה הגדולה ביותר עם 887 יהודים ולאחריהם 534 בלארוסים-אורתודוקסים, 458 פולנים-קתולים, 291 גרמנים-פרוטסטנטים ושישה תושבים שהשתייכו לקבוצות אחרות.[3]
| שנה | האוכלוסייה הכללית | אוכלוסיית היהודים | אוכלוסיית הלא יהודים |
|---|---|---|---|
| 1897[4][5] | 3,174 | 1,033 | 2,141 |
| 1921[4][5] | 2,176 | 887 | 1,289 |
| 1937[4] | 6,000 | 732 | 5,268 |
| 2017[1] | 3,073 | -, | - |
היהודים בעיר
לפני מלחמת העולם הראשונה
היהודים הראשונים אשר גרו בעיר התיישבו בה במחצית של המאה ה-19 (למרות איסור רשמי על ישיבתם, על סמך התחייבות קודמת של הגרמנים). איסור זה בוטל רק ב-1903.[6]
בשלהי המאה הזו, הגיע מספר היהודים בה ליותר מאלף ואף היו ביניהם כמה משפחות של תעשייני טקסטיל גדולים. יהודים רבים מהעיר התפרנסו כשכירים במפעלי טקסטיל אלו, או עבדו בייצור ותחזוקה של הציוד המכני.
לצד מפעלים אלו, במיכלובו היו בתי מלאכה קטנים של יהודים. כמו כן, בין המאה ה-19 למאה ה-20, הצטמצמו הרווחים בענף הטקסטיל עקב עליית הגרמנים לשלטון, וסגירתם של מפעלי טקסטיל רבים. כשהגרמנים עזבו את העיר, היהודים החזיקו מעמד ושכללו את הציוד ואת שיטות הייצור, ואף הפכו ל"מעצמת ענק". בשנת 1906 נקלע ענף הטקסטיל של מיכלובו לשפל עקב ריחוקה ממסילת הברזל אשר היוותה פלטפורמת שינוע והובלה של חומרי טקסטיל מן המפעל ואליו.
מרכזי תעשייה אחרים במחוז ביאליסטוק התפתחו במהירות ודחקו אותה ממעמדה. לצד תעשייני טקסטיל פעלו גם סוחרים זעירים: סנדלרים, חייטים, נפחים, פחחים, נגרים, מסגרים, קצבים, אופים, עגלונים ואחרים.
במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 היו המסחר והמלאכה בעיירה בידיים יהודיות.
בימי מלחמת העולם השנייה
בערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר כ-730 יהודים.[4][3][7][5] ב-17 בספטמבר 1939 נכנס למיכולובו הצבא האדום והונהג בה משטר סובייטי. מפעלי הייצור והחנויות הגדולות הולאמו, ובעקבותיהם נסגרו גם העסקים הקטנים שפעלו קודם לכן. בתקופת השלטון הסובייטי לא הייתה אבטלה. כל תושבי העיירה, יהודים כלא יהודים, שובצו בעבודות כאלה או אחרות. הילדים ללא הבדל דת ולאום למדו בבית ספר יסודי כללי על פי תוכנית הלימודים הסובייטית. זמן קצר לפני הכיבוש הגרמני כ-20 יהודים, בעיקר בעלי המפעלים ומשפחותיהם, גורשו על ידי השלטונות לכפר קרגסוק (אנ') במחוז טומסק בסיביר.[3]
ב-27 ביוני 1941, ימים אחדים לאחר תחילת מבצע ברברוסה, כבשו הנאצים את מיכלובו.[3][7] כעבור זמן קצר המושל הצבאי הגרמני הטיל שורת מגבלות על היהודים והם כונסו בגטו צפוף ומגודר.[3][7] הגטו מנה 1,500 יהודים, כולל מאות מגורשים שהועברו מזבלודוב הקרובה.[3] כעבור כמה זמן השליטה הועברה למושל אזרחי שביטל את הגטו והתיר ליהודים לחזור לבתיהם, אך רבים מהם גילו שבינתיים פולנים השתלטו על בתיהם והם נותרו חסרי בית.[3][7] בהמשך היהודים חויבו לבצע עבודות כפייה ובשלב מאוחר יותר, ייתכן שבאוגוסט 1942, הוקם הגטו מחדש.[3][7]
ב-2 בנובמבר 1942 הגיעה לגטו יחידה של האס אס והעבירה את היהודים למחנה מעבר שהוקם בבסיס נטוש של צבא פולין ליד ביאליסטוק; הם שהו במחנה מספר שבועות ולאחר מכן גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.[6][3][7] בחודשים שלאחר חיסול הגטו כוחות גרמנים המשיכו לסרוק את האזור בחיפוש אחר נמלטים והוציאו להורג את אלו שנמצאו, ובכל זאת יהודים מעטים הצליחו לשרוד והצטרפו לפרטיזנים באזור.[3]
קישורים חיצוניים
- "מיכלובו", באתר JewishGen (באנגלית)
- "מיכלובו", באתר השטעטל הווירטואלי
- מיכלובו (Michałowo), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אלז'בייטה רויובסקה ולאורה קרגו, מיכלובו (ידועה גם כמיכלובו-נייזבודקה), אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 924–925), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מיכלובו באתר Polska w liczbach (בפולנית).
- ^ 2.0 2.1 היסטוריה של מיכלובו באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
- ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 אלז'בייטה רויובסקה ולאורה קרגו, מיכלובו (ידועה גם כמיכלובו-נייזבודקה), אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 924–925), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 פנקס קהילות פולין, כרך שמיני
- ^ 5.0 5.1 5.2 דמוגרפיה של הקהילה היהודית במיכלובו באתר השטעטל הווירטואלי (בפולנית)
- ^ 6.0 6.1 היסטוריה של הקהילה היהודית של מיכלובו באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 מיכלובו (Michałowo), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
27590461מיכלובו