מיכאל שווארץ
מיכאל שווארץ (9 ביוני 1909 - 4 באפריל 2000) כימאי ממוצא יהודי, בעל שם עולמי בתחומי הכימיה הפיזיקלית, מגלה פולימרים חיים. פעל באנגליה ובארצות הברית.
תולדות חייו
מיכאל שווארץ נולד בעיר תעשייתית בדרום פולין בשם בנדין. הוא היה בן יחיד וקיבל את מיטב החינוך בעירו, סיים את הקולג' הטכנולוגי בוורשה ובשנת 1932 קיבל תואר בהנדסה כימית מטעם המכון הפולי-טכני בעיר. בשנת 1933 הוא נשא לאשה את מריה פרנקל. בשנים 1933–1935 עבד בוורשה במשרת מהנדס כימי. בסוף שנת 1935 הוא עלה לארץ-ישראל ביחד עם אשתו.
שווארץ הועסק במחקר באוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם סיים את לימודי הדוקטורט בכימיה אורגנית בהנחיית פרופ' משה ויצמן.[1]
בסוף שנת 1945 הוא עבר לאנגליה, והצטרף למחלקה לכימיה פיזיקלית באוניברסיטת מנצ'סטר שבראשותו של פרופסור' מיכאל פולני.
במחקריו עסק שווארץ בפירוליזה של פחמימנים. בתחילה בתרכובות בנזיל, לאחר מכן עבר לחקור את ניתוק הקשר מימן-פחמן בטולואן. במחקרים אלו הצליח להסביר את המכניזם של הפירוליזה. לאחר מכן הוא חקר ניתוק זה גם במיקרו-מולקולות אחרות[2]. את התוצאות הציג בשני מאמרים, במסגרת כנס החברה המלכותית על שם פאראדיי באוקספורד. מאמר אחד על ניתוק קשרי מימן פחמן בטולואן וקסילן ומאמר שני על היווצרות קסילילן (xylylene) והפילמור שלו.[3]
בשנת 1947 הוא סיים דוקטורט נוסף בכימיה פיזיקלית, ושנתיים לאחר מכן זכה בתואר דוקטור למדעים (DSc) על עבודתו באנרגיית פירוק של קשרים כימיקלים שונים.
בשנת 1949 הוא הפך לפרופסור עמית באוניברסיטת מנצ'סטר ומאוחר יותר מונה למרצה לכימיה פיזיקלית. בתפקיד זה שימש עד אפריל שנת 1952[2]. אז עבר ל"מכללה ליערנות" באוניברסיטת סירקיוז (SUNY) בתפקיד עמית מחקר במחלקה לכימיה פיזיקלית ופולימרים.
בשנת 1964 קבל מיכאל שווארץ דרגת פרופסור מחקר באוניברסיטת זו ובשנת 1967 היה מייסדו ומנהלו הראשון של "המרכז לחקר הפולימרים" באוניברסיטה. בשנת 1966 נבחר לחבר החברה המלכותית ובשנת 1970 קבל את פרס החברה האמריקאית לכימיה, בכימיה של הפולימרים. במהלך עבודתו באוניברסיטת סירקיוז הוא פרסם שלושה ספרים ולמעלה מ-500 מאמרים מדעיים[2]. בשנת 1980 הוא נעשה לפרופסור אמריטוס של האוניברסיטה.
בשנת 1979 לאחר פרישתו מאוניברסיטת סירקיוז הצטרף שווארץ למכון לוקר לחקר פחממנים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס והמשיך בפעילותו המדעית. הוא עבד עם רבים מתלמידי דוקטורט שלו ופוסט דוקטורט ופרסם יותר מ-40 מאמרים מדעיים. בשנת 1990 קיבל את פרס Herman F. Mark Division of Polymer Chemistry של החברה האמריקאית לכימיה. בשנת 1991 הוענק לו פרס קיוטו.
מחקרים
בראשית עבודתו בארצות הברית הוא המשיך את מחקריו בפולימר פרה-קסילן, עבודותיו אלו הביאו ליצירת פולימרים חדשים שנמצאים בשימוש עד היום תחת השם המסחרי Galaxyl Parylene.
בנוסף החל ביחד עם עמיתתו למקצוע וויויאן סטנט לחקור תהליכי פעפוע של גזים דרך קרום העשוי מפולימרים, מחקרים אלו הביאו לפיתוח של ממברנה שדרכה עוברים מים במהירות לכיוון אחד ואילו לכיוון ההפוך הם עוברים באיטיות[2].
מחקרים נוספים ערך ביחד עם ד"ר משה לוי, לימים פרופסור במכון ויצמן, וד"ר רלף וילקוביץ על פולימריזציה יונית של סטירן עבודות שהביאו לגילויים של חומרים הנקראים בשם "פולימרים חיים". פולימרים אלו ממשיכים לגדול ולהתפתח כל עוד מספקים להם חומרי בנייה מתאימים.
כל המולקולות שגדלו באותה מערכת גדלו לאותו אורך. מכיוון שהמדענים היו יכולים לשלוט באורך הזה (באמצעות אספקת חומרי הבנייה), הם היו יכולים לשלוט בתכונותיהם הפיזיקליות של הפולימרים. את סיכום עבודתם פרסם מיכאל שווארץ במאמר שעד היום מעורר תגובות[4]. תגלית זו התפתחה במשך 50 השנה האחרונות, והשפיעה על מעבדות ואוניברסיטאות רבות ללכת בעקבות פרופסור שווארץ ולהרחיב את תהליך הפולימריזציה לחומרים נוספים. כיום הפולימרים החיים מהווים בסיס חשוב בתעשיית הפלסטיקה והגומי הסינתטי, ובנוסף שימשה תגלית זו גם מנוף לפיתוח ארכיטקטורה מיקרו-מולקולרית ויישומים ננוטכנולוגיים שונים[1].
חברות כימיקלים רבות הציעו לו להיות יועץ קבוע בחברותיהם. פרופסור שווארץ הפך ליועץ חברת דאו כימיקלים, חברת דאו-קורנינג, חברת יוניון קרביד (Union Carbide Co) וחברת 3M, משרות בהם החזיק גם לאחר פרישתו[2]. תחביביו של פרופסור שווארץ היו נגינה בפסנתר ושחייה במים פתוחים. תחביבו השני הוא שהביא למותו בשנת 2000 בשעה שיצא לשחייה במימי האוקיינוס ולא חזר. מיכאל שווארץ השאיר אחריו אשה שתי בנות ובן, מירה רינה ורפאל.
פרסים ואותות הוקרה
| תואר | ארגון | שנה |
|---|---|---|
| פרופסור של כבוד (honoris causa') | מכון פסטר | 2000 |
| פרס קיוטו | קרן אינאמורי - יפן | 1991 |
| פרס המחלקה לכימיה של הפולימרים | החברה האמריקאית לכימיה | 1990 |
| חבר מלא | האקדמיה הפולנית למדעים | 1988 |
| מדלית זהב | אגודת בנג'מין פרנקלין | 1978 |
| פרופסור של כבוד (honoris causa') | מכון פסטר | 1978 |
| פרס בינלאומי בהנדסת חומרים פלסטיים | קרן אינאמורי | 1972 |
| פרס Witco בכימיה של הפולימרים | החברה האמריקאית לכימיה | 1969 |
| חבר | בחברה המלכותית | 1966 |
| חבר בוועדת פרס נובל | 1968 – 1972 | |
| חבר של כבוד | החברה היפנית לפולימרים | 1991 |
מספריו
- Carbanions, Living Polymers, and Electron Transfer Processes Michael Szwarc, Interscience Publishers, a division of John Wiley and Sons, Inc., New York, 1968. 695 pp.
- Ions and Ion Pairs in ChemistryVols I and II, 1972, 1974 Wiley Interscience, NY מסת"ב 0-471-84307-5
- Symposium on Ions and Ion Pairs and Their Role in Chemical Reactions, 1979, Pergamon Press
- Ionic Polymerization and Living Polymers 1993 (co-auther M. v. Beylen) Chapman & Hall; מסת"ב 0412036614
- Living Polymers and Mechanisms of Anionic Polymerization (Advances in Polymer Science) January 18, 1983, Springer; מסת"ב 978-3-540-12047-6
ממחקריו
המאמרים המצוטטים קשורים באופן ישיר או עקיף, לנושאים המתוארים לעיל.
- 1950 Chem. Rev. 47, 75.
- 1951 J. Polym. Sci. 6, 319.
- 1952 (With M. T. Jaquiss) Nature 170, 312.
- 1955 (With M. Levy) J. Am. Chem. Soc. 77, 1949.
- 1956 (With M. Levy & R. Milkovich) J. Am. Chem. Soc. 78, 2652.
- Living polymers. Nature 178, 1168.
- 1958 (With L. A. Errede) Q. Rev. Chem. Soc. 12, 301–312.
- 1959 (With J. H. Binks) In Theoretical organic chemistry (IUPAC Kekul Symposium), p. 277. London: Butterworths.
- (With D. H. Richards) Trans. Faraday Soc. 55, 1644.
- 1961 (With L. Herk & M. Feld) J. Am. Chem. Soc. 83, 2998.
- 1962 (With S. N. Khana & M. Levy) Trans. Faraday Soc. 58, 747.
- (With R. Asami, S. N. Khana & M. Levy) Trans Faraday Soc. 58, 1821.
- 1968 Carbanions, living polymers and electron transfer reactions. New York: John Wiley & Sons.
- 1972 (With G. Levin & C. Stuphen) J. Am. Chem. Soc. 94, 2652.
- (With H. D. Connor & K. Shimada) Macromolecules 5, 801.
- 1973 (With G. Levin & T. A. Ward) J. Am. Chem. Soc. 96, 270.
- (18) In 22nd Nobel Symposium on ESR applications to polymer research (ed. P. O. Kinell & B. Rigby), p. 291. New York: John Wiley & Sons.
- 1974 Chem. Phys. Lett. 28, 540.
- Chem. Phys. Lett. 34, 503.
- 1974 (With J. Jagur-Grodzinski) In Ions and ion pairs in organic reactions (ed. M. Szwarc), pp. 94–101. New York: John Wiley & Sons.
- 1975 (With T. A. Ward & G. Levin) J. Am. Chem. Soc. 97, 258.
- (With S. Sorensen & G. Levin) J. Am. Chem. Soc. 97, 2341.
- (With K. Shimada) J. Am. Chem. Soc. 97, 3313.
- (With K. Shimada) J. Am. Chem. Soc. 97, 3321.
- (With K. Shimada & Y. Shimazato) J. Am. Chem. Soc. 97, 5834. 1976 Polym. Sci. Eng. 16, 473.
- 1996 Ionic polymerization fundamentals. Cincinnati, OH: Hanser Gardner Publications.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
