מיכאיל יפימוביץ' שניידרמן
 | |
| מצבת זיכרון בבית הקברות "ברקובצקויה" בקייב | |
| לידה |
20 בפברואר 1909 קוזיאטין, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 1981 (בגיל 72) קייב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה ברית המועצות  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1939–1946 (כ־7 שנים) |
| דרגה | לויטננט |
| תפקידים בשירות | |
| שריונר, מפקד טנק | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
עיטור הכוכב המוזהב גיבור ברית המועצות (מס' 7828; 27.06.1945) עיטור לנין[2] ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מהנדס | |
| הנצחה | |
|
על הבית בו עמד הבית בו נולד ביישוב קוזיאטין הוצב לוח זיכרון מצבת זיכרון בבית הקברות "ברקובקויה" בקייב | |
מִיכַאִיל יֶפִימוֹבִיץ' שְנֵיידֶרְמַן (ברוסית: Михаил Ефимович Шнайдерман או Михаил Ефимович Шнейдерман תלוי במקור; 20 בפברואר 1909 - 24 ביוני 1981) היה יהודי סובייטי שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כמפקד טנק בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
נולד בעיר קוזיאטין שבגוברניית קייב של האימפריה הרוסית במשפחתו של פועל חיימ-דוד שניידרמן ואשתו חווה והיו לו עוד חמישה אחים. סיים את לימודיו במכון התעשייתי של קייב. עבד תחילה במפעל הטקסטיל בקייב ובהמשך במפעל של מכונאות כימית בברדיצ'ב.
התגייס לצבא האדום בשנת 1939 ונשלח להיות מדריך טנקים. גויס ביוני 1941 לחזית הדרום-מערבית כנהג טנק. בהמשך נסוג עם הצבא האדום ונלחם בחזית סטלינגרד שם מונה למפקד. נלחם בחזית האוקראינית הראשונה מאז היווסדה באוקטובר 1943 כחלק מן אוגדת הפרשים השביעית המעוטרת ברגימנט טנקים מס' 87 עם ציון שמה של העיר ז'יטומיר שעוטרה בדגל האדום (ברוסית: 87й танковый Житомирский Краснознаменный полк).
בסוף ינואר- תחילת פברואר 1945 הצטיין במהלך הקרבות של המבצע ההתקפית סנדומייז'-שלזיה במיוחד בקרבות על הכפרים והעיירות פרובספלדה, בוכנאו ובמהלך הצליחה של אודר צפונית לרטיבור.
במהלך הקרב שעליו קיבל העיטור ב-30 בינואר צוות הטנק שלו חיסל שני תותחי נ"ט, 4 טנקים וכמה נגמ"שי וורמאכט. ב-4 בפברואר כשהטנק שלו נפגע והוא עצמו נפצע, הנהיג צוות טנק נוסף שאיבד את מפקדו והמשיך בקרב בו חיסל שלושה נגמ"שים, שני טנקים, חמישה תותחים ופלוגת חייל רגלים.
על כך ועל הגבורה שהציג במהלך הקרבות הוענק לו בצו נשיאות ברית המועצות מ-27 ביוני 1945 עיטור "גיבור ברית המועצות" בתוספת עיטור לנין ועיטור "הכוכב האדום"[3].
סיים את המלחמה בקרבות על עיר דרזדן. בשנת 1946 השתחרר מן השירות וחזר לעירו. הצטרף למפלגה הקומוניסטית שנתיים אחרי המלחמה ב-1948. בשנות ה-50 עבר לקייב, סיים לימודיו במכון לתעשייה הקלה של העיר ועבד כמהנדס במכון הממשלתי לתכנון התעשייה הקלה של קייב. נפטר ב-24 ביוני 1981.
משפחתו
- אשתו הראשונה וילדם מתו בשואה מגרמנים ועוזריהם האוקראיניים.
- התחתן שנית עם אלכסנדרה. בנישואים הללו נולד להם בן אלכסיי.
לקריאה נוספת
- Овеянные славой имена: Герои Советского Союза — уроженцы Винниччины. Авторы: В. М. Барабан, А. Д. Воронюк, С. Д. Гальчак, А. Нехаевский, редактор: Буртяк, Григорий Яковлевич, Изд. Одесса: Маяк, 309 с., 1989 г. מסת"ב 5776000084, 9785776000089. ("שמות עטורים תהילה: גיבורי ברית המועצות - ילידי ויניצה והסביבה", אודסה, 1989) (ברוסית)
קישורים חיצוניים
- צו נשיאות ברית המועצות המודיע על הענקת עיטור "גיבור ברית המועצות" בבסיס נתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- דף עליו ב"יד עברי" (ברוסית)
הערות שוליים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיכאיל יפימוביץ' שניידרמן |
