מיכאיל בוטקין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. מיכאיל בוטקין (ברוסית: Михаил Боткин; 26 ביוני 1839 - 22 בינואר 1914) היה צייר, חרט, אספן אמנות, ארכאולוג ופילנתרופ רוסי. ואסילי בוטקין, הסופר, וסרגיי בוטקין, הרופא, היו אחיו.[1]
חיים וקריירה
בוטקין נולד במוסקבה, בנם של אנה איבנובנה (פוסטניקובה) ופטר קונונוביץ' בוטקין,[2] ממשפחת סוחרים שעסקו בסחר בתה.[3] אמו נפטרה כשהיה בן שנתיים, וכשהיה בן ארבע עשרה, אביו נפטר, ואת חינוכו השלים אחיו הבכור ואסילי. בשנת 1856, הוא נכנס לאקדמיה הקיסרית לאמנויות יפות, שם למד אצל פיודור זאביאלוב ופיודור ברוני. שנתיים לאחר מכן, הוא החליט לנסוע, ושהה מספר שנים בגרמניה, צרפת ואיטליה.
כשחזר ב-1863, הוא הציג שני ציורים בנושאים קלאסיים באקדמיה וזכה לתואר אקדמאי.[3] הוא גם קיבל את מסדר סטניסלאוס ה"קדוש", תואר שלישי (לימים תואר ראשון). בשנת 1870 הוענק לו מסדר אנה ה"קדושה", תואר שלישי (לימים תואר ראשון) ומסדר הכתר (פרוסיה) על עבודתו עם המכון הארכאולוגי הגרמני ברומא.
בשנת 1879, הוא הפך לחבר מועצת המנהלים באקדמיה וב-1882 כיהן בוועדה מלכותית שהוקדשה לשיקום קתדרלת הבשורה.[4] שש שנים מאוחר יותר, הוא עזר לעצב את הביתן הרוסי בתערוכה הנורדית של 1888.
ב-1896 הפך לאוצר במוזיאון "החברה הקיסרית לעידוד האמנויות" ויועץ כמומחה לשחזור ציורי הקיר בקתדרלת סנט סופיה, נובגורוד ובמנזר מירוז'סקי בפסקוב. שנתיים לאחר מכן כיהן בוועדה שתכננה את שיפוץ ארמון מיכאילובסקי ויחד עם ניקולאי ליחצ'יוב כתב את הקטלוג הראשון לאוסף האמנות העתיק במוזיאון הרוסי.
בנוסף לפעילותו האמנותית, שימש בתפקידים אדמיניסטרטיביים בדירקטוריונים של בנק, בחברת הביטוח הראשונה של רוסיה ובקו ספינות קיטור. הוא גם היה חבר במועצת העיר של סנט פטרבורג.[5]
אוסף האמנות שלו
ב-1882 הוא קנה אחוזה באי ואסילבסקי, בסנט פטרסבורג, שם שיכן את האוסף שלו בחמישה חדרים קטנים בעליית הגג. בימי ראשון היה האוסף פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום.[5] האוסף כלל מגוון רחב של חפצים, המשתרעים על פני כמה מאות שנים, ממקומות רבים ברחבי הים התיכון וכן מרוסיה. במהלך מסעותיו הרבים לאיטליה, הוא רכש ציורים נדירים של פינטוריצ'יו, סנדרו בוטיצ'לי, אנדריאה מנטניה ורבים אחרים.
בשנת 1917, אלמנתו הפקידה במוזיאון הרוסי שלושים ושתיים קופסאות אטומות של יצירות אמנות יקרות ערך במיוחד (ככל הנראה כדי להגן עליהן במהלך מלחמת העולם הראשונה) עם ההוראה שהן יהפכו לרכוש המוזיאון אם היא לא תחזיר אותן תוך שנה ממועד סיום המלחמה. היא מתה מאוחר יותר באותה שנה.
המוזיאון השתלט על האוסף לאחר המהפכה הרוסית, וחלק מיצירות האמנות והספרים הועברו למוזיאון הארמיטאז'. למעלה מ-200 פריטים מזהב נמכרו על ידי ממשלת ברית המועצות לאספנים באירופה ובארצות הברית, כביכול מהאוסף של בוטקין, אך האותנטיות שלהם הוטלה בספק על ידי מומחים, בהתבסס על ניתוח כימי של הפריטים.[6]
קישורים חיצוניים
- מיכאיל בוטקין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Directory of the Imperial Academy of Arts 1915, p. 22.
- ^ Semenova, Natalya; Delocque, André (11 September 2018). The Collector: The Story of Sergei Shchukin and His Lost Masterpieces
- ^ БОТКИН Михаил Петрович (1839-1914), funeral-spb.narod.ru
- ^ Александра Смоличכתב/ה, Александра Смолич amsmolich, Михаил Петрович Боткин и его коллекция, amsmolich.livejournal.com
- ^ 5.0 5.1 Боткин Михаил Петрович, www.roerich-encyclopedia.facets.ru
- ^ Helfenstein, Eva (et al.) Technical examination of enamels from the Botkin collection
39553272מיכאיל בוטקין