מיכאיל איבנוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה. מיכאיל איבנובאנגלית: Mikhail Ivanov; ‏ 1748 - 16 באוגוסט 1823) היה צייר, אקוורל ואקדמאי רוסי.

ביוגרפיה

אביו היה חייל בגדוד סמיונובסקי. בשנת 1762, הוא ואחיו התקבלו לאקדמיה הקיסרית לאמנויות. בתחילה הוא לקח קורסים מעשיים בציור, בשנת 1764, הפך לתלמידו של איוון גרוט, אשר הדריך אותו בציור ציפורים, חיות ופרחים. הוא זכה במדליית כסף בשנת 1769, ואחריה מדליית זהב בשנת 1770. הנוף שלו המתאר עץ זית, חיילים ורועי צאן. זיכה אותו במסע לימודי למערב אירופה.

בפריז למד אצל ז'אן בטיסט לה פרינס, איתו העתיק נופים של המאסטרים הישנים. הוא נמשך במיוחד לאמנים הולנדים ופלמים. [1]

בשנת 1773, הוא וארקיפ אחיו, נסעו לרומא, שם צייר נופים בשטח והעתיק עוד ציורים מהמאסטרים הישנים, שרבים מהם שלח בחזרה לאקדמיה ברוסיה. ב-1779, נסע דרך ספרד ושווייץ לרוסיה. עם שובו הכירה בו האקדמיה כמועמד לתואר "אקדמאי".

בשנת 1780, הוא קיבל משימה ללוות את הנסיך גריגורי פוטיומקין, ובהתאם להוראותיו של הנסיך לצייר את כל המקומות והאירועים שהיו בדרכם.[2] הוא עשה רישומים וצבעי מים רבים ברחבי חצי האי קרים והקווקז, כמו גם סצנות קרב, המתארות את המצור על אוצ'קיב (1788) ואת המצור על איזמעיל (1790). ב-1785, הוא קיבל תואר אקדמאי. עבודתו האחרונה במשימה זו הייתה תיאור מותו של פוטיומקין בבסרביה (1791), אשר נחרט על ידי גבריאל סקרודומוב והופץ ברבים.

לאחר מכן, הוא חזר לסנט. פטרבורג ושימש כאוצר במוזיאון הארמיטאז'. בשנת 1792 נישא לאלמנתו של סקרודומוב, מריה איבנובנה. משנת 1800 לימד באקדמיה שיעורים בציור קרב. משנת 1804 לימד גם ציור נוף.[3]

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכאיל איבנוב בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35692079מיכאיל איבנוב