מטאמיקטיזציה

מטאמיקטיזציה (מיוונית "מתערבב אחרת"‏^[1]) היא תהליך טבעי המתבטא בהרס הדרגתי עד מוחלט של המבנה הגבישי של מינרל, והופך את המינרל לאמורפי. המינרל המושפע מתהליך זה מכונה מטאמיקטי.

מינרלים מסוימים מכילים לעיתים זיהומים שהם תרכובות רדיואקטיביות, וקרינת אלפא הנפלטת מתרכובות אלו אחראית להשחתת מבנה הגביש עקב ההפצצה הפנימית. ההשפעות של מטאמיקטיזציה הן נרחבות: מלבד שלילת תופעת השבירה הכפולה (אם הייתה קיימת במינרל קודם לכן), התהליך מנמיך את מקדם השבירה של המינרל, את קשיותו (כפי שנמדדת על ידי סולם מוס), ואת משקלו הסגולי. גם צבעו של המינרל מושפע מהתהליך: מינרלים שהם מטאמיקטיים הם בדרך כלל ירוקים או חומים. יותר מכך, מטאמיקטיזציה מטשטשת את הרצועות בספקטרום הבליעה של המינרל. באופן מעורר סקרנות ובלתי מוסבר, התכונה היחידה שמטאמיקטיזציה אינה משנה היא הנפיצה. כל החומרים המטאמיקטיים הם רדיואקטיביים בעצמם, חלקם אפילו בצורה מסוכנת.

דוגמה למינרל מטאמיקטי הוא הזירקון. נוכחות אטומי אורניום ותוריום המחליפים בגביש את הזירקוניום היא הגורם להרס שגורמת הרדיואקטיביות במקרה זה. דוגמיות שאינן מושפעות מהתהליך מכונות "זירקון גבוה" (high zircon), בעוד שהדוגמיות המטאמיקטיות מכונות "זירקון נמוך" (low zircon). דוגמיות המצויות בין שני הקצוות מכונות "זירקון ביניים". מינרלים נוספים שלגביהם ידוע כי הם עוברים מטאמיקטיזציה כוללים את האלניט, האקאניט, התוריט והטיטניט. האקאניט נמצא תמיד כשהוא מטאמיקטי לחלוטין שכן תוריום ואורניום הם חלק חיוני בנוסחה אמפירית של המינרל.

ניתן להחזיר למינרלים מטאמיקטיים את המבנה הגבישי ואת התכונות הנגזרות ממנו באמצעות תהליך חישול ממושך.

תופעה הקשורה לתהליך המטאמיקטיזציה היא יצירת ההילה הצבעונית (באנגלית pleochroic halo) סביב תכלילים זעירים של זירקון בתוך גבישים של ביוטיט או מינרל אחר. ההילות הכדוריות נוצרות מקרינת חלקיקים מהאורניום או התוריום שבתכלילים.