מחלת בירגר

מחלת בירגר (שם מדעי: Thromboangiitis obliterans) היא מחלה דלקתית, מענף מחלות כלי הדם. המחלה מאופיינת בפקקת ובדלקת חריפות בעורקים ובוורידים בידיים וברגליים, ובפרט בעורקי הרגליים של גברים צעירים מעשנים. מחלת בירגר התגלתה על ידי הרופא ליאו בירגר בשנת 1908.

מאפייני המחלה

התסמין העיקרי במחלה הוא כאב באזורים הנגועים. עורקי הגפיים מודלקים וחסומים ותיתכן צליעה סירוגית. לעיתים נגרמים נמק או כיבים (פצעים פתוחים ברקמות שונות בגוף).

אבחון

אבחון המחלה נעשה בעיקר בדרך השלילה. נוסף על שלילת מחלות כלי דם נפוצות יותר אמורים להתקיים מספר מאפיינים לאבחון המחלה:

1. גיל צעיר מ-40.

2. היסטוריה של עישון.

3. איסכמיה בקצות הגפיים.

4. שלילה מעבדתית של סוכרת, הפרעות בקרישת הדם ומחלות אוטואימוניות.

5. שלילה של תסחיף.

6. מופע עקבי בכלי הדם הפגועים.

טיפול

עם התקדמות המחלה יש מקרים שבהם יש צורך בכריתת היד או הרגל, או חלקים ממנה, על מנת למנוע התפשטות הנמק. בחלק מן המקרים מבוצעים ניתוחים בכלי הדם לשיפור זרימת הדם בגפיים.

המחלה היא חשוכת מרפא, ואין בה טיפול. מצד שני, הפסקת העישון עשויה למנוע, באופן דראסטי, את התקדמות המחלה. באופן פרדוקסלי הלוקים במחלה מתקשים מאד לחדול מן העישון חרף הסימנים הקליניים הקשים.

אפידמיולוגיה

המחלה נפוצה יותר בישראל (אצל בני העם היהודי, ועל כן בטעות יוחסה כמחלה המיוחדת לעם זה), ביפן ובהודו מאשר בארצות הברית ובאירופה. המחלה נפוצה ביותר אצל תושבי בנגלדש המעשנים סיגריות מיוחדות העשויות מטבק חי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחלת בירגר בוויקישיתוף

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.