מחברת התיג'אן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחברת התיג׳אן הוא שמם של שני חיבורים בענייני דקדוק המקרא: מחברת התיג׳אן העברית ומחברת התיג׳אן הערבית.

מחברת התיג'אן[1] העברית (הגדולה) היא חיבור כללי הדקדוק, הטעמים, הנקודות, וחוכמת לשון הקודש על כל חלקיו, אשר חיברו חכם יהודי תימני קדום בלשון הקודש בעילום שמו ופרטיו. מחברת התיג׳אן הערבית (הקטנה) עוסקת גם כן בדקדוק המקרא וכתובה בערבית יהודית.

בעבר, היו מי שייחסו את חיבור מחברת התיג'אן לרס"ג[2] או לר' בניה הסופר אך כיום סבורים החוקרים שהם אינם המחברים. מחקירת מקורות יצירה זו עולה כי המחבר חי בתקופה משוערת בין סוף המאה ה-11 למאה ה-12, תקופת חיים מקבילה (לפחות בחלקה) לתקופת חייו של רד"ק, דקדקן ופרשן המקרא הידוע.

חיבור דקדוקי זה היה נמצא בראשו של כל תאג' (כתר תורה) אשר נכתב בתימן, כחלק בלתי נפרד ממנו, למטרת לימוד חוכמת הדקדוק וכהוראות הקריאה המדויקת בתורה. מנהג זה נמשך עד להגעת ספרי הדפוס אשר מיעטו את הצורך בכתבי היד וכך נעלם בהדרגה ספר יסוד זה מעיני הציבור הרחב.

חיבור דקדוקי זה היה נפוץ מאוד בתימן ולא יצא מגבולותיה במשך כ-700 שנים. המחברת העברית נדפסה לראשונה במלואה בשנת 1870 בצרפת על ידי המזרחן יוסף דרנבורג בתוספת מעט הערות ומראי מקום[3]. על בסיס מהדורה זו נדפסה המחברת בישראל בשנת תשכ"א.

המחברת הערבית נדפסה בלייפציג על ידי אדולף נויבאואר בשנת 1891[4].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בלשון יהודי תימן תאג' ("תאג'" בערבית: כתר, שהוא כינוי לכתב יד של התנ"ך), תיג׳אן ברבים, הם ספרי תנ"ך מנוקדים ומוטעמים; מחברת התיג'אן – חיבור על ספרי המקרא האלו.
  2. ^ למשל ר' יעקב ספיר בספרו "מסע תימן" פרק יא (התנועות והנגינות): "ובספרי תנ"ך כ"י (תאג') שלהם יש ספר דקדוק קצר, כמו הקדמה לתנ"ך, ונקרא "מחברת התיג'אן") שם מחברו לא נדע. אך ישן נושן הוא, והעתקתיו אלי ומצאתיו ישן מלא חדש, מעט המחזיק את המרובה. רוב כללי הדקדוק וחלופי המלות והאותיות והתנועות זה בזה ובינת המקרא על עומק הפשט כדרך הראשונים. ובאיזה דברים צריך ביאור רחב. ואחרי בִּנוֹתי בו, ידעתי בעדים נאמנים שהוא מרב סעדיה גאון. ואם יגזור ה' בחיים אוציאנו לאור עיני כל ישראל, ואור חדש על הדקדוק יהיל."
  3. ^ Joseph Derenbourg, Manuel du lecteur, d'un auteur inconnu : publié d'après un manuscrit venu du Yémen et accompagné de notes, Paris: Imprimerie nationale, 1871
  4. ^ Neubauer, Adolf, Petite Grammaire Hébraïque Provenant de Yemen, Texte Arabe Publíe d'Après les Manuscrits Connus, Leipzig: O. Harrassowitz, 1891
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30736350מחברת התיג'אן