מחבואים
מחבואים הוא משחק ילדים ידוע ופופולרי מאוד.
כללי המשחק
משתתף אחד משחק בתפקיד ה"עומד". הוא עומד צמוד לעץ, קיר או כל עצם גבוה אחר, עוצם עיניים, וסופר עד מספר מוסכם מראש בקול, בקצב ידוע. בזמן הזה שאר המשתתפים מתחבאים, לעיתים בגבולות שטח עליו הוסכם מראש. בתום הספירה הוא פותח את עיניו ומתחיל לחפש את המתחבאים. כאשר הוא מוצא מישהו הוא רץ במהירות לעץ, נוגע בעץ וקורא "אחת שתיים שלוש" ונוקב בשמו של המשתתף שמצא, וכך פוסל אותו. המטרה של המתחבאים היא לגעת בעץ ולקרוא "אחת שתיים שלוש" ואת שמו של העומד לפני העומד. משך הספירה משתנה כתלות בגבולות השטח הנתון, או השטח בו צפוי שהמשתתפים יבחרו להתחבא. גם גיל השחקנים משפיע על משך הספירה. ייתכן משא ומתן בתחילת המשחק על משך הספירה. כדי לקבוע את קצב הספירה, וגם לעיתים כחלק מן המשא ומתן הראשוני, מתבצעת הספירה ב"עשר-עשרים", דהיינו במקום להתקדם בקפיצות של אחד, מתקדם הסופר בקפיצות של עשר, וסופר בניגון ובקצב מוסכמים, כך שהספירה הופכת למעין שיר, שהמתחבאים יכולים לפזמו לעצמם, גם אם אינם שומעים את העומד.
בסיום הספירה נוהג העומד לומר, בטרם הסב פניו מן העצם הגבוה ובטרם פקח עיניו: "כל העומד מאחוריי ומלפניי ומצדדיי - הוא יהיה העומד. אחת שתיים שלוש". אמירה זו, שהיא מעין סעיף בחוזה בין העומד לבין המתחבאים, באה להגן על העומד מתרגיל שבו ממתין אחד המתחבאים קרוב אליו, ועם סיום הספירה נוגע בעצם הגבוה וקורא "אחת שתיים שלוש".
העומד יכול לבקש ממתחבא להשמיע קול, באמצעות הפזמון "דני, השמיע קול", עליו התשובה המקובלת הנה "קוקוריקו תרנגול", בניגון דומה.
כאשר נשאר מתחבא אחד (לדוגמה - אברהם), שאר המתחבאים שנחשפו יכולים לצעוק את הקריאה: "אברהם, להצלה!" או "תציל!", כך שידע שהוא האחרון ורק הוא נשאר להגיד "אחת שתיים שלוש" ואת שם העומד.
גרסאות נוספות
- מחבואי קופסה (שמות נוספים: קופסה במלעיל, בעט בפחית (Kick the Can)) - כמו "תופסת" רק עם קופסת פח במקום "בית". מי שנתפס ממתין באזור המיועד בסמוך לקופסה. כאשר אחד מאלה שלא נתפסו מצליח להגיע לקופסה לפני "העומד" הוא בועט בה, וכל המשתתפים שנתפסו יכולים שוב לברוח ולהתחבא, והמשחק מתחדש עם אותו עומד. על פי יעקב וייס, בספרו "ילדות נשכחת - הווי ונוסטלגיה בסמטאות חיפה" (ע' 56), לאחר שחרור התפוסים, העומד היה אוסף את הקופסה בהליכה לאחור (חיפה, שנות החמישים).
- מחבואים הפוך (שם נוסף: סרדינים) - משתתף אחד מתחבא וכל האחרים מחפשים אותו. כל מי שמוצא את המתחבא מצטרף אליו בשקט, עד שנשאר רק מחפש אחד והוא הופך לסרדין במשחק הבא.
- שוטרים וגנבים - שניים-שלושה שחקנים ("גנבים") מתחבאים, והיתר ("שוטרים") מחפשים אותם, ולאחר שמוצאים אותם מנסים לתפוס אותם.
- הנדז אפ (ידיים למעלה) - מטרת השחקנים להפתיע ראשונים את מתחריהם בקריאה "הנדז אפ".
- מחבואים וגנבים - "שוטר" אחד מחפש את ה"גנבים" המתחבאים. כל "גנב" שמאותר הופך ל"עד מדינה" העוזר ל"שוטר" למצוא את שאר ה"גנבים".
- "חבושים"- החוקים הם כמו מחבואים חוץ משלושה כללים :1.הסופר אינו חייב לחזור לעץ, אלא לצעוק בשם הילד ולהוסיף את המילה "חבוש". 2. אם הסופר התבלבל בשם הילד, כל החבושים משתחררים, ועל הסופר להתחיל מהתחלה. 3.אי אפשר לספור את החבוש, אלא רק לתת "כיף" לחבוש כדי לשחררו.
בתרבות
- ארץ הצבר שירו של עוזי חיטמן, המונה את המחבואים בין משחקי ילדותו:
- מילות השיר "שירי ילדות", באתר שירונט - מילים ולחן: עוזי חיטמן. השיר משלב זכרונות ילדות הקשורים בשירים ובמשחקים, בייחוד משחק המחבואים.
- מילות השיר "פנס בודד", באתר שירונט
- השיר אן דן דינו מילים ולחן שייקה פייקוב, ביצוע יפה ירקוני.
- לאה גולדברג, "מחבואים", שיר בתוך הספר "מה עושות האיילות"
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מחבואים |
- חן מלול, מחבואים, פרה עיוורת ועמודו! ככה שיחקו אותם ב-1921, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 06.08.17
25710450מחבואים