מונודיה
למונח מונודיה שתי משמעויות במוזיקה:
- מילה נרדפת למונופוניה, כלומר מנגינה בעלת קו מלודי ומקצב אחידים, בניגוד להומופוניה ופוליפוניה.
- בהיסטוריה המוזיקלית מונח זה מציין שירה בעלת קו מלודי אחיד וליווי כלי המנוגן על אותו קו מלודי.
אף כי סגנון זה היה קיים במגוון תרבויות לאורך ההיסטוריה, מונח זה מציין בדרך כלל סגנון אשר התפתח בשיר האיטלקי בתחילת המאה ה-17 (1640-1600). המונח מתייחס הן לסגנון בכללותו והן לשיר הבודד.
המונח עצמו הוא המצאה מאוחרת והוא לא היה קיים במאה ה-17. השירים בסגנון המתואר לעיל כונו בתקופתם במגוון שמות כגון: מדריגל, מוטט או קונצ'רטו (במשמעותו הקדומה, כלומר - "בליווי כלי").
בשנות ה-80 של המאה ה-16 התפתחה המונודיה מתוך ניסיונות "הקמראטה הפלורנטינית" לשחזר ערכים יווניים עתיקים של מלודיה ודקלום (קרוב לודאי ללא דיוק היסטורי). המונודיה פורשה בתקופה זו כשירת סולן אשר כללה לרוב קישוטים רבים. את השירה ליווה קו קונטינואו בעל עצמאות קצבית. בין הכלים ששימשו לליווי: לאוטה, קיטארונה, תיאורבו, צ'מבלו, עוגב ולעיתים אף גיטרה. חלק קטן מהמונודיות היו עיבודים של יצירות להרכב קטן יותר (תופעה אשר הייתה מקובלת בשלהי המאה ה-18, במיוחד באסכולה של פירנצה), אך רובן היו יצירות עצמאיות. התפתחות המונודיה הייתה אחת מסימני ההיכר של תקופת הבארוק המוקדמת בניגוד לתקופת הרנסאנס המאוחרת אשר התאפיינה ברב קוליות.
שני סגנונות מוזיקליים אשר התפתחו במקביל למונודיה ואף שאלו ממנה רעיונות היו המדריגל והמוטט. מעברים מנוגדים במונודיות התאפינו במלודיה או דקלום ואופני ביצוע אלו התפתחו יותר מאוחר לסוגות האריה והרצ'יטטיב. בשנת 1635 לערך, התמזגה המונודיה עם הקנטטה.
בשנת 1601, ערך המלחין הפירנצי ג'וליו קצ'יני חיבור חשוב ומוקדם על המונודיה, אשר נכלל בקובץ שיריו "המוזיקה החדשה" (Le nuove musiche) שיצא בפירנצה ב-1601.
