מונה, ציורים מג'יברני - מטבע למופשט

ציורים מג'יברני - מטבע למופשט

במשך שנות מגוריו בג'יברני הקים מונה גן בסגנון יפני, בו צייר מאות מציוריו המוכרים והמונומנטליים ביותר.

עם חלוף השנים, ניתן לעקוב אחר תהליך גיבושו של סגנון ייחודי, אניגמטי ופילוסופי שהתבטא בהפשטה של נושאי הציור.

הקמת הגן

גנו של מונה בג'יברני

מונה השקיע זמן ומשאבים רבים בגנו עד למימוש חזונו אשר היווה מושא לציורים רבים במהלך השנים. הוא נעזר בגנן ראשי וחמישה עוזרים על מנת לטפח ולעצב את הגן כראותו. ב־1893 רכש מונה חלקה נוספת אשר הייתה צמודה לאחוזתו, בה הייתה בריכה טבעית קטנה שאותה חצה נחל האפט.

בשנים הבאות עיצב מונה את החלקה מחדש; במשך שלוש שנים הועלתה הטמפרטורה בבריכה על מנת שתתאים לנימפאות (חבצלות) אותן הזמין מונה מיפן. גשר קטן בסגנון יפני הוקם מעל חלקה הצר של הבריכה.

ב־1901, לאחר משא ומתן ארוך מול המועצה המקומית, נחל האפט הוסט ממסלולו ולגשר הוספו קשת גבוהה ושיחי ויסטריה. גנן אחד הועסק במיוחד עבור טיפול בנימפאות שפוזרו בבריכה באופן אותו הנחה מונה על מנת ליצור את הקומפוזיציה המדויקת אותה רצה.

הגן עצמו הפך ליצירת אמנות, לעיצוב הטבע כקומפוזיציה של צבעים וצורות מפוסלת במים, צמחים, השתקפויות ושמים. הבריכה בגן הפכה למקור ההשראה העיקרי של מונה, הוא אמר: "נופים אלו של מים והשתקפויות הפכו לאובססיה. הם מעבר לכוחו של זקן כמוני, ועדיין אני רוצה להצליח ולהעביר את התחושה שלי. אני מקווה שהמאמץ שלי יצלח במשהו."

במאי 1909 הוצגו 48 ציורים מהגן בתערוכה של דוראן-רואל. הציורים חולקו לשש קטגוריות של אזורים בגן ותומחרו במחיר גבוה.

ב 1915 מונה בנה סטודיו נוסף, באורך 24 מטרים, ברוחב 12 מטרים ובגובה 15 מטרים, בו יצר את ציוריו הגדולים ביותר.

ביטוי אמנותי

ויסטריה, 1903

בחלקם של הציורים בסדרה, נושאי הציור כגון שמים, מים, השתקפויות, עצים או פרחים, ממלא את בד הציור ואין בהם מידע על קו האופק או רמזים אשר מסייעים בהתמצאות מרחבית, דבר אשר יצר לעיתים אצל הצופה תחושה של מידע חלקי, או חוסר התמצאות, ובכך מונה ניתק עצמו ממסורת קונבנציונלית של ציורי נוף אופקיים, ברורים וקריאים. הצבע מונח על הבד באופן מופשט ולעיתים קשה למתבונן להבין האם הוא מסתכל על אובייקט או על ההשתקפות שלו במים.

בחלק מהציורים, עלי הנימפאות על המים אשר בהם השתקפויות נראים כמרחפים בחלל לא מוגדר. העתקה זו של האובייקט מסביבתו הטבעית למרחב מופשט היא פתח לדיון אפיסטמולוגי על יכולתנו לתפוס את המציאות ולהסיק מסקנות על מה שנתפס.

הפרטים שעדיין ניתן לזהות בציור ויכולים להוות איזשהו עוגן הכרתי במציאות, גם הם השתקפויות צפות במרחב לא ידוע.

את הציורים המונומנטליים והאניגמטיים ביותר שלו, צייר מונה בשנים שלאחר מותם של אשתו ובנו. חלקם קודרים, מופשטים כמעט לחלוטין, ויכולים להשרות על המתבונן תחושת ריחוף בחלל ריק מצורות מוכרות.