מוחמד אל-פאיד
| לידה | 27 בינואר 1929 |
|---|---|
| פטירה | 30 באוגוסט 2023 (בגיל 94) |
מוחמד אל-פאיד (בערבית מצרית: محمد الفايد; 27 בינואר 1929 – 30 באוגוסט 2023) היה איש עסקים יליד מצרים, שמקום מגוריו והתעניינותו העסקית בעיקרה הייתה בבריטניה מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20. תחומי העניין העסקיים שלו כללו בעלות על מלון ריץ פריז ובעבר גם חנות הכלבו הרודס ומועדון הכדורגל פולהאם, שניהם בלונדון. בנובמבר 2022 נאמד הונו של פאיד ב-1.9 מיליארד דולר, מה שדירג את עושרו במקום 1,512 בעולם.
בנו של פאיד, דודי, נולד בשנת 1955 מנישואיו הראשונים לסמירה ח'אשוקג'י משנת 1954 ועד 1956. דודי היה במערכת יחסים עם דיאנה, הנסיכה מוויילס, עד למותם בתאונת דרכים בפריז ב-1997. פאיד התחתן עם אשת האליטה הפינית לשעבר הייני וואטהן ב-1985, ממנה יש לו ארבעה ילדים: יסמין, קארים, קמילה ועומר.
ביוגרפיה
פאיד נולד ברושדי, אלכסנדריה, מצרים,[1] בנו הבכור של מורה מצרי בבית ספר יסודי מאסיוט. שנת הלידה שלו שנויה במחלוקת.[2] באתר האינטרנט שלו נטען שהוא נולד ב-1933,[3] אך משרד הסחר הבריטי מצא ששנת לידתו הייתה 1929. האתר תיקן את שנת הלידה מ-1933 ל-1929 בשנת 2011.[3] אחיו עלי וסלאח היו עמיתיו לעסקים.[4]
פאיד נשא לאישה את סמירה חשוגי ב-1954, בהיותו בן 25. הוא עבד עם אחיה של אשתו, סוחר הנשק הסעודי ואיש העסקים עדנאן ח'אשוקג'י.[5]
מתישהו בתחילת שנות ה-70, הוא החל להשתמש בכינוי "אל-פאיד" במקום רק "פאיד". אחיו עלי וסלאח הלכו בעקבותיהם בזמן רכישתם את בית פרייזר בשנות ה-80. ראוי לציין כי עד סוף שנות ה-80, שניהם חזרו לקרוא לעצמם פשוט "פאיד".[6] היו שהניחו שהוספת התחילית "אל-" לשמו של פאיד הייתה בכדי לרמוז על מקורות אריסטוקרטיים, כמו "דה" בצרפתית או "פון" בגרמנית, אם כי לאל- אין אותן קונוטציות חברתיות בערבית. הנחה זו הובילה לכך שהמגזין Private Eye כינה אותו "פרעה הפוני".[7]
הממלכה המאוחדת
עסקאות מוקדמות
פאיד ואחיו הקימו חברת ספנות במצרים לפני שהעבירו את המטה שלה לגנואה, איטליה עם משרדים בלונדון. בסביבות 1964 הוא נכנס למערכת יחסים קרובה עם מנהיג האיטי פרנסואה דובלייר, המכונה 'פאפא דוק', והתעניין בבניית בית זיקוק נפט פאיד-דובלייה בהאיטי. הוא גם קשור לגאולוג ג'ורג' דה מורנשילד. פאיד סיים את שהותו בהאיטי שישה חודשים לאחר מכן, כאשר דגימת "נפט גולמי" שסופקה לו על ידי שותפים מהאיטי התבררה כמולסה ברמה נמוכה.[8]
לאחר מכן עבר פאיד לאנגליה, שם התגורר במרכז לונדון.[9] באמצע שנות ה-60, הוא פגש את שליט דובאי, השייח' ראשיד בן סעיד אל מקטום, שהפקיד אותו בסיוע בשינוי דובאי, שם הקים את IMS (שירותי ים בינלאומיים) ב-1968.[10] פאיד הציג חברות בריטיות כמו קבוצת Costain (שממנה הפך לדירקטור ו-30% בעל מניות), ברנרד סאנלי ובניו וטיילור וודרו לאמירות כדי לבצע את עבודות הבנייה הנדרשות.[11][9] הוא גם הפך ליועץ פיננסי לסולטאן ברוניי עומר עלי סאיפודיאן השלישי ב-1966.
פאיד הצטרף לזמן קצר במועצת המנהלים של קונגלומרט הכרייה לונרו ב-1975 אך עזב לאחר מחלוקת. ב-1979 הוא קנה את מלון ריץ בפריז, צרפת תמורת 30 מיליון דולר.[12]
ב-1984, פאיד ואחיו רכשו 30% ממניות House of Fraser, קבוצה שכללה את החנות הלונדונית הרודס, מרולאן 'קטנטן' רולנד, ראש לונרו. ב-1985, הוא ואחיו קנו את 70% הנותרים של House of Fraser תמורת 615 מיליון ליש"ט. רולנד טען שהאחים פאיד שיקרו לגבי הרקע והעושר שלהם והוא הפעיל לחץ על הממשלה לחקור אותם. הושקה חקירה של משרד המסחר והתעשייה (DTI) לגבי הפאידים. הדו"ח שלאחר מכן של ה-DTI היה קריטי, אך לא ננקטו צעדים נגד בני הזוג פאיד, ובעוד שרבים האמינו לתוכן הדו"ח, אחרים הרגישו שהוא ממניעים פוליטיים.[13]
בשנת 1998, רולנד האשים את פאיד בגניבת ניירות ותכשיטים מהכספת שלו בהרודס. פאיד נעצר, אך האישומים בוטלו.[14] רולנד מת ב-1998. פאיד יישב את הסכסוך בתשלום לאלמנתו; הוא גם תבע את משטרת המטרופולין על מעצר שווא ב-2002, אך הפסיד בתיק.[15]
בשנת 1994, בית פרייזר יצא לציבור, אך פאיד שמר על הבעלות הפרטית על הרודס. הוא השיק מחדש את המגזין ההומוריסטי פאנץ' ב-1996, אך הוא התקפל שוב ב-2002. אל-פאיד הגיש בקשה לאזרחות בריטית פעמיים, ב-1994 וב-1999, ללא הצלחה.[16][17] יש הסבורים כי הריב שלו עם רולנד תרם לסירוב הראשון.
אל פאיד נפטר ב-30 באוגוסט 2023 בלונדון יום לפני שמלאו 26 שנים למותו של בנו דודי אל-פאיד.
קישורים חיצוניים
- מוחמד אל-פאיד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Who's Who. London: A & C Black. 2008. ISBN 978-0-7136-8555-8.
- ^ "Profile of Mohamed Al Fayed". BBC News (באנגלית). 7 באפריל 2008. ארכיון מ-28 באפריל 2021. נבדק ב-3 בנובמבר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 Revision history of Biography in www.alfayed.com
- ^ Wild, Abigail (10 בינואר 2004). "Beset by secrets and lies Profile: Mohamed al Fayed". Sunday Herald. Glasgow. נבדק ב-22 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vallely, Paul (6 באוקטובר 2007). "Mohamed al-Fayed: The outsider". The Independent. ארכיון מ-15 במאי 2022. נבדק ב-26 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brooke & Aldous 1988, p. 619
- ^ Tyler, Richard; Mendick, Robert (8 במאי 2010). "£1.5bn change in store at Harrods". The Daily Telegraph. ארכיון מ-12 בינואר 2022. נבדק ב-19 ביוני 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tunzelmann, Alex (29 במרץ 2011). Red Heat: Conspiracy, Murder and the Cold War in the Caribbean. Henry Holt and Co., 2011. p. 330f. ISBN 978-0-8050-9067-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 Lindsay, Robert (10 במאי 2010). "Mohamed Al Fayed — the outsider with a taste for confrontation". The Times (באנגלית). ISSN 0140-0460. נבדק ב-25 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Salihovic, Elnur (5 באוקטובר 2015). [[[:תבנית:GBurl]] Major Players in the Muslim Business World]. Universal Publishers. pp. 117–118. ISBN 9781627340526.
{{cite book}}: (עזרה); Check|url=value (עזרה) - ^ Feder, Barnaby J. (8 בספטמבר 1985). "Harrod's New Owner: Mohamed Al-Fayed; a Quiet Acquisitor Is Caught in a Cross Fire". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-25 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boxer, Mark (1991). The Paris Ritz. New York: Thames and Hudson. ISBN 978-0-500-01427-1.
- ^ Buckingham, Lisa (5 ביוני 1997). "Finance: DTI inquiries under attack". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Harrods Box Charges Dropped". BBC News. 20 ביולי 1998.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wilson, Jamie (13 באוגוסט 2002). "Fayed loses High Court Action Against Met". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Al Fayed: A Unique Story of Rags to Riches". BBC News. 12 בפברואר 1998.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Law Report: Minister acted unfairly towards the Fayeds". The Independent. 19 בנובמבר 1996. ארכיון מ-15 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה)
37015098מוחמד אל-פאיד