מוחמד אגא א-שאמי
מוחמד אגא א-שאמי (בערבית: محمد اغا الشامي; 1770–1833) היה מושל יפו מטעם השלטון העות'מאני אחרי שהמושל מוחמד אבו אל-מארק נאלץ לברוח למצרים. א-שאמי זכה לכינוי "אבו נבוט" (בערבית: أبو نبوت) משום שנהג להתהלך עם אלה בידו ("אבו נבוט" פירושו בעל האלה או אבי האלה בערבית). א-שאמי חידש את פני העיר יפו והקים בה מבנים רבים.
קורות חייו
א-שאמי נולד בשנת 1770 בקווקז, והיה ממוצא צ'רקסי או גיאורגי. ככל הנראה הובא לאיסטנבול בנערותו ונמכר כממלוכ (עבד), לאחמד אל-ג'זאר, מושל עכו בין השנים 1775–1804. א-שאמי הוכיח כישרונות ניהוליים בולטים והצטיין בתפקיד גובה המיסים בעכו. בשנת 1807, אחרי שמוחמד עבד אל-מרק נכשל במילוי הבטחתו לשער העליון לגייס צבא ולצאת למסע צבאי נגד הוואהבים בחיג'אז ונאלץ לברוח למצרים, מינה אותו סולימאן פאשה, יורשו של אל-ג'זאר, למות'סארף (מושל) סנג'ק יפו וסנג'ק עזה, בדרגת אגא. בתפקידו זה היה כפוף לעיתים לוואלי של דמשק, ולעיתים לוואלי של עכו.
פועלו ביפו
אבו נבוט שימש מושל יפו משך קרוב ל-15 שנים ועם השנים הרחיב את תחומי שלטונו גם למחוזות ירושלים ועזה. הוא מינה פקידים בעזה, רמלה ולוד באופן עצמאי וללא תלות בסולימאן פאשה. בתקופה זו מימש כמה מיזמים בעלי חשיבות ביפו. אבו נבוט שיקם את חומות העיר ובנה בתים חדשים באמצעות אבנים שהובאו מקיסריה ומאשקלון. הוא בנה שער חדש, שרק דרכו ניתן היה להיכנס העירה, והציב בו משמר מצויד בתותחים. שער זה נקרא על שמו עד היום. לשער שתי קשתות ומעליהן שלוש כיפות ואין דרכו מעבר ישר על מנת להאט את הנכנסים ולשלוט בהם. נוסף על כך הוסיף אבו נבוט תעלת מגן ומצודות לביצורי העיר. הוא שיקם את הנמל, חיזק את המזח ואת שוברי הגלים והקים בית מכס. מאחר שהיה גם בעל אוניות, היה שיפוץ הנמל והפעלתו הריווחית אינטרס ראוי. על מנת להגן על הסחורות בנה את חומת הים הקיימת גם כיום. בשנת 1812 החל את בנייתו של מסגד מחמודיה המסגד עוטר בעמודים שהובאו מקיסריה ואשקלון, וניתן למצוא בו כותרות בשימוש משני. לידו נבנה חאן אל-קמח עבור עולי הרגל ומבקרים. מדרום למסגד הוקמו השווקים והפכו את רחבת המבוא של יפו למרכז השלטוני החדש, ממנו יצאו התהלוכות הדתיות המוסלמיות. עוד הקים א-שאמי מספר סבילים בעיר, ובהם סביל אבו נבוט בדרך בן צבי (1815) הקרוי על שמו ו"סביל סולימאן" שבחזית הדרומית של מסגד מחמודיה (1809). הניהול המוצלח של העיר הביא להתפתחותה המואצת שהשתלבה בנסיבות המאה ה-19, או אולי הכינו ונתנו בסיס לעליות הדתיות והחברתיות השונות שהחלו לזרום לארץ בחלק השני של אותה מאה. ניהולו של אבו נבוט את העיר והמבנים שבנה הביאו לו פרסום ואהדה רבה בקרב תושבי העיר, שהעריכו את פועלו. הוא מוזכר עד היום כאביה של יפו.
בהמשך למדיניותו של אל-ג'זאר מורהו, היה אבו נבוט מנהיג ששם דגש על משמעת האוכלוסייה. הוא נהג להטיל עונשים קשים על העוברים על החוק. ניהולו התקיף הקים לו אויבים רבים. בשנת 1818 חלה סולימאן פאשה ואבו נבוט ניסה לרשת את מקומו כמושל עכו. מהלך זה נגד את האינטרסים של יועצו הכלכלי של סולימאן פאשה, חיים פרחי. פרחי העדיף לראות את בן טיפוחיו עבדאללה פאשה ממונה לתפקיד ופנה לסולימאן פאשה בקיץ אותה שנה בבקשה להדיח את אבו נבוט מתפקידו כמושל יפו.
פועלו מחוץ לארץ ישראל
זמן קצר לאחר מכן הודח אבו נבוט מתפקיד המושל, במקומו מונה בן אחיו של סולימאן פחה, צאלח מוצטפה בק. אבו נבוט נמלט למצרים, שם שימש כמושל אלכסנדריה תקופה קצרה ובשנים 1819–1827 שימש כמושל סלוניקי ודיארבקיר.[1] אבו נבוט נפטר ב-1833 ונקבר סמוך לסביל הנושא את שמו ביפו[2], אולם כיום הקבר לא נמצא שם יותר.[3]
קישורים חיצוניים
- אודות שלטון אבו נבוט באתר עיריית תל אביב
- אורי קציר, האיש עם הנבוט, בבלוג אפלטון
הערות שוליים
- ^ הערה מס' 44
- ^ לפי שארל קלרמון-גנו במחקרו מן השנים 1873-1874
- ^ לפי מקור זה (עמ' 172), היה הקבר קיים בשנת 1950 - Petersen, Andrew (2002), A Gazetteer of Buildings in Muslim Palestine: Volume I (British Academy Monographs in Archaeology)
מוחמד אגא א-שאמי25015230