מוזיקה אקספרסיוניסטית
מוזיקה אקספרסיוניסטית היא מוזיקה שנכתבה על ידי המלחינים ארנולד שנברג, אלבן ברג ואנטון וברן. שלושת המלחינים כונו "האסכולה הווינאית השנייה". המוזיקה שיצרו נבעה מלב ליבו של הרעיון האקספרסיוניסטי באמנות של תחילת המאה העשרים.
הרעיונות על האדם הרדוף, מלא הפחדים והטירוף הנובע מחיי העיר של תחילת המאה העשרים, מובעים ביצירותיהם במוזיקה חסרת מרכז טונאלי אשר נשמעת מתוחה ביותר ומלאת תזזית. שנברג כתב בתחילת דרכו מוזיקה פוסט רומנטית המזכירה את סגנונו של מורהו גוסטב מאהלר. דוגמה לכך ניתן לשמוע ביצירה "ליל זוך". מאוחר יותר ביטל שנברג את הטונאליות לחלוטין ויצר מוזיקה אטונאלית. הסיבה לביטול הטונאליות נבעה כנראה אצל שנברג משני מניעים: הראשון - הרצון הטבעי ליצור משהו חדשני על פני המוזיקה הרומנטית שמיצתה את עצמה ובהתייחסות להתפתחות השפה המוזיקלית מהטונאליות הפשוטה בקלאסיקה דרך הכרומטיקה הרומנטית ועד לביטול מרכז טונאלי לחלוטין. המניע השני יוצא מתפיסתו האסתטית האקספרסיוניסטית המביאה נושאים קשים באופן מוזיקלי הדורש משהו דיסוננטי ומחוספס.
רעיונותיו של שנברג - המורה הפליגו בשנות העשרים של המאה ה-20 כאשר המציא את שיטת שנים-עשר הטונים, אשר דואגת מראש שלא יהיה צליל אחד חשוב מהאחרים ביצירה, על ידי סידור הצלילים בשורה או סדר כלשהו שאין בו תחושה טונאלית ומתוך כך תיווצר יצירה ללא מרכז טונאלי. המוזיקה האקספרסיוניסטית היוותה נקודת ציון משמעותית לכל מלחיני העולם, בדומה למה שעשתה המוזיקה של "טריסטן ואיזולדה" מאת ואגנר. שני תלמידיו של שנברג - ברג ווברן - המשיכו כל אחד בדרכו את רעיונות מורם.
