מודל ראש עירייה–מועצה
מודל ראש עיר-מועצה (באנגלית: Mayor–council government) הוא אחד מחמשת מודלי הרשות המקומית בארצות הברית, המאופיין בראש עיר הנבחר בבחירות דמוקרטיות מלאות, בין אם על ידי הציבור או על ידי מועצת העיר מקרב חבריה,[1] וממלא את תפקיד הרשות המבצעת בעירייה. מועצת העיר מחזיקה בסמכויות החקיקה ומורכבת, לעיתים קרובות, מנציגים הנבחרים ברובעי הבחירה השונים בעיר (Wards). מודל ראש עיר-מועצה הוא מודל הרשות המקומית השני הנפוץ ביותר בארצות הברית, אחרי מודל מנהל עיר-מועצה. מודל זה משמש בכל הרשויות המקומיות בישראל.
מודל זה נוהג לרוב בערים הגדולות והראשיות וכן בעיירות שאוכלוסייתן קטנה מ-5,000 נפש[2] בארצות הברית, ואילו מודל מנהל עיר-מועצה נפוץ יותר בערים הקטנות והבינוניות. מודל ראש עיר-מועצה נפוץ בעיקר במערב התיכון ובמדינות המרכז האטלנטי בארצות הברית, ו-34% מהערים בארצות הברית משתמשות בו, בהן ניו יורק, שיקגו, יוסטון ופילדלפיה.[3]
יחסי הכוחות
הסמכות הביצועית של ראש העיר במודל ראש עיר-מועצה יכולה להיות מסווגת כ"חזקה" או "חלשה". סיווגים אלו מייצגים את מידת הכוח הפוליטי והסמכות האדמיניסטרטיבית הניתנת לראש העיר על פי החוקים הקובעים את מודל השלטון המקומי בערים השונות.
ראש עיר חזק-מועצה
במודל ראש עיר חזק-מועצה (Strong-mayor form), לראש העיר הנבחר ניתנת סמכות אדמיניסטרטיבית כמעט מוחלטת ועצמאות פוליטית רחבה, וכן ניתנת לו זכות הוטו בהצבעות המועצה בחלק מהערים והסמכות למנות או להדיח ראשי אגפים וועדות. ראש העיר מכין ומנהל את תקציב העיר, אם כי על התקציב להיות מאושר בידי מועצת העיר.[4] בחלק מהערים ממנה ראש העיר מנהל אדמיניסטרטיבי ראשי שתפקידו לפקח על ראשי האגפים השונים בעירייה, להכין את התקציב ולתאם בין האגפים השונים.[4]
ישנם מספר יתרונות במודל ראש עיר חזק-מועצה; ראשית, מבנה זה של אחריות מרוכזת מאפשר את קיומם של מנהיגים חזקים ומעניק לראש העיר את מלוא הסמכויות איתן יוכל לנהל את העיר באופן שוטף. שנית, מבנהו של המודל קובע נטילת אחריות מרוכזת על ידי ראש העיר (שלא כמו במודל ראש עיר חלש-מועצה). בנוסף, מבנהו של המודל מאפשר הזדמנות לראשי ערים איכותיים להגיע לידי הישגים מקצועיים רבים.[2]
אך החסרונות שבמודל ראש עיר חזק-מועצה הם:[2] סמכויות רבות מדי המרוכזות בידי אדם בודד; אין וודאות שראש העיר הנבחר יהיה בעל כישורי ניהול, דבר שעלול לפגוע בניהול השוטף של העיר; החלטות שייעשו כתוצאה ממניעים פוליטיים, וכן עידוד ליצירת פטרונים פוליטיים ומינויים/הדחות פוליטיות. המצדדים במודל מנהל עיר-מועצה טוענים שתחת המודל של ראש עיר חזק-מועצה, יכולות קבוצות אינטרסים שונות להשיג את מטרותיהן דרך ראש העיר בקלות יחסית, ולעומת זאת במודל מנהל עיר-מועצה עליהן לשכנע לשם כך את רוב חברי המועצה.[5]
תפקיד ראש העיר במודל ראש עיר חזק-מועצה הפך לתפקיד נחשק מאד עבור פוליטיקאים רבים; לדוגמה, רם עמנואל, שכיהן כראש סגל הבית הלבן תחת הנשיא ברק אובמה, עזב את תפקידו ורץ בבחירות לראשות העיר שיקגו, אותן הוא ניצח במאי 2011.[5]
ראש עיר חלש-מועצה
במודל ראש עיר חלש-מועצה (Weak-mayor form) מתפקד ראש העיר כיושב ראש מועצת העיר בלבד;[1] אין לו סמכות רשמית מחוץ למועצת העיר, הוא אינו יכול למנות או להדיח פקידים ואין לו זכות וטו בהצבעות המועצה. לפיכך, מידת השפעתו של ראש העיר ויכולתו להביא לביצוע המטרות בהן הוא חפץ, תלויה אך ורק באישיותו וביכולת השכנוע שלו את המועצה.
היתרון העיקרי של מודל זה הוא מניעה של שימוש לרעה פוטנציאלי של ראש העיר בסמכויותיו, וכן מניעת פטרונות פוליטית.[2] משום כך, מודל זה נפוץ בעיקר בעיירות קטנות בארצות הברית, בהן הניהול השוטף איננו מורכב מדי אך הסיכון בשימוש לרעה בסמכויות הוא רב.
החסרונות במודל זה רבים הם: לראש העיר אין סמכות ממשית איתה יוכל לנהל את העיר; ישנם ראשי אגפים וועדות רבים לתחומי אחריות שונים, ונוצרות בעיות בתיאום ביניהם; פקידים וחברי וועדות, שרבים מהם מתנדבים, חסרים לעיתים קרובות את הכישורים המתאימים לניהול רשות מקומית. ולבסוף, אמנם ראש העיר חסר סמכות ממשית, אך המצביעים עדיין מאשימים אותו בבעיות ובמחדלים שלמעשה אינם תחת שליטתו.[2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Mayor and Council System", britannica.com
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 "Models of City Government", Center for Government Research
- ^ "Forms of Municipal Government", National League of Cities.
- ^ 4.0 4.1 "City Mayor-Council Government Law & Legal Definition", USLegal.com
- ^ 5.0 5.1 Michael Roberts, "Strong Mayor Form of Government", about.com
