מודל היהלום
מודל היהלום הוא מודל כלכלי שהוצע על ידי מייקל פורטר (1990[1]), ומנסה להסביר איך נוצר יתרון תחרותי של מוצרים ותעשיות מסוימות דווקא במדינות או אזורים מסוימים. המודל תורם בהשוואת מדינות או אזורים גאוגרפיים גדולים בסביבה תחרותית גלובלית.
יתרונות מדינות מסורתיות
בגישה המסורתית, התאוריה הכלכלית מזכירה את הגורמים הבאים על היתרון היחסי של אזורים או מדינות:
- ארץ
- מיקום
- משאבים טבעיים (מינרלים, אנרגיה)
- כוח עבודה
- גודל האוכלוסייה המקומית
מכיוון שחמישה גורמים אלו בקושי יכולים להיות מושפעים, הזדמנויות כלכליות לאומיות משתלבות בראייה פסיבית (נרכשים).
אשכולות (Clusters)
לדברי פורטר, צמיחה תעשייתית מתמשכת לעולם לא נבנתה על גורמים נרכשים בסיסיים שתוארו לעיל. יתרה מזאת, שפע של גורמים אלה עשויים לערער את היתרון התחרותי. הוא מציג מושג ("קונספט") הנקרא "אשכולות" או קבוצות של חברות הדדיות, ספקים, תעשיות קשורות ומוסדות הצומחים במקומות מסוימים.
אשכולות אלה הם ריכוזים גאוגרפיים של חברות מקושרות, ספקים מומחים, נותני שירות ומוסדות השותפים לתחום מסוים. הם גדלים במקומות שבהם קיימים די משאבים וצבר של יכולות ומשיגים סף קריטי, מספקים לו עמדת מפתח בפעילות של ענף כלכלי מסוים עם יתרון תחרותי בר קיימא מכריע על מקומות אחרים או אפילו עליונות עולמית בתחום זה. פורטר טוען כי אשכולות אלו יכולים להשפיע על התחרות בשלוש דרכים:
- הם יכולים להגדיל את הפרודוקטיביות של החברות באשכול.
- הם יכולים להוביל את החדשנות בתחום.
- הם יכולים לעורר עסקים חדשים בתחום.
כמה דוגמאות ידועות של אשכולות: ארצות הברית – עמק הסיליקון (מחשבים), הולנד – רוטרדם (לוגיסטיקה), הודו – בנגאלור (מיקור חוץ של תוכנה), ארצות הברית – הוליווד (סרטים), צרפת – פריס (אופנה).
לדברי פורטר, ככלל היתרון התחרותי של מדינות היא תוצאה של 4 גורמים מקושרים מתקדמים ופעילות תוך ובין ארגונית בין חברות באשכולות אלו. אלה יכולים להיות מושפעים בדרך פרו אקטיבית על ידי הממשלה.
גורמים מקושרים מתקדמים ליצירת יתרון תחרותי
- האסטרטגיה, המבנה והתחרותיות של חברות. העולם נשלט על ידי תנאים דינאמיים. תחרות ישירה דוחפת חברות לפעול למען הגדלת הפריון והחדשנות.
- פקטור תנאי ביקוש מקומיים. אם הלקוחות במשק מאד תובעניים, החברות נאלצות להתמודד מול לחץ מתמיד המשפר את התחרותיות דרך מוצרים חדשניים, דרך איכות גבוהה וכו'.
- תעשיות תומכות קשורות. קירבה מרחבית של תעשיות במעלה הזרם או במורד הזרם upstream or downstream industries)) מאפשר חילופי מידע ומקדם חילופי רעיונות וחדשנות מתמשכים.
- פקטור תנאי הון. בניגוד לחוכמה המקובלת, פורטר טוען כי גורמי מפתח של הייצור (או גורמים מיוחדים) נוצרים ולא נרכשים. גורמים מיוחדים של הייצור הם כח עבודה מיומן, תשתית והון. גורמים "ללא מפתח" או גורמים לשימוש כללי כמו עבודה ללא מיומנות וחומרי גלם ניתנים להשגה על ידי כל חברה, ומכאן שאינם מהווים יתרון תחרותי מתמשך. לעומת זאת, גורמים מיוחדים מערבים השקעה כבדה מתמשכת. הם קשים יותר להעתקה. פעולה זו יוצרת יתרון תחרותי, כיון שאם חברות אחרות אינן יכולות להעתיק בקלות גורמים אלה, הם הופכים לבעלי ערך.
תפקיד הממשלה במודל היהלום של פורטר
תפקידה של הממשלה במודל היהלום של פורטר היא לפעול כזרז וכמאתגר, מטרתה לעודד - או אפילו לדחוף - חברות להעלות את השאיפות שלהם לעבור לרמות גבוהות יותר של ביצועים תחרותיים. הם חייבים לעודד חברות להעלות את הביצועים שלהם, לעורר דרישה מוקדמת עבור מוצרים מתקדמים, להתמקד ביצירת גורמים מיוחדים ולעורר את התחרות המקומית על ידי הגבלת שיתוף פעולה ואכיפת תקנות נוגדות אמון.
היתרון התחרותי של אומות
פורטר הציג מודל זה בספרו: "היתרון התחרותי של האומות" (1990), אחרי מחקר על עשר מדינות מהמובילות במסחר. הספר היה התאוריה הראשונה[דרוש מקור] של תחרותיות המבוססת על הגורמים פרודוקטיביים שבהם חברות מתחרות, במקום יתרונות השוואתיים מסורתיים, כגון משאבי הטבע וכח העבודה.
קישורים חיצוניים
- מייקל פורטר, The Competitive Advantage of Nations, 2001
- יגיל וינברג, מיתוס ההצלחה של ישראל נופץ - בגלל התחרותיות הדלה, באתר TheMarker, 3 ביולי 2011
הערות שוליים
- ^ Porter, M.E. (1990), The competitive advantage of nations. New York: Free Press.
26183384מודל היהלום