מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא

מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ג
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ה עמוד א'

מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא (בעברית: מה בין הורג את כולה להורג את חציה), היא סברה האומרת כי החלשת כוחו של בעל חיים, היא כהמתה חלקית.

השימוש בכלל

גניבה

בכלל זה משתמשים חז"ל. כסברה לכך שאדם שגנב בעל חיים והכחיש את כוחו על ידי עבודה מרובה, ולאחר מכן שחטו, עליו לשלם כפי שהיה שווה לפני שהכחישו. ההגיון בסברה זאת לפי רש"י היא שאותו חלק של הבהמה שהוכחש על ידי הגנב, הוא תהליך מקדים בהמתתה, תהליך שמסתיים על ידי שחיטה.

התוספות מסבירים שכפי שכאשר אדם שוחט בעל חיים שגנב, הוא אינו משלם על שווייה של הבהמה ברגע האחרון לפני שחיטתה, גם לפי הדעה שאין שחיטה אלא לבסוף נמצא שהשחיטה שעליה משלמים ד' וה' היא ברגע האחרון, וזאת מכיון שכל השחיטה היא תהליך אחד בעלי שלבים רבים שבתחילה הוא "קטלא פלגא" ורק לאחר מכן "קטלא כולא", אף הכחשתה של הבהמה היא תהליך מקדים בהמתתה הנקרא "קטלא פלגא", והמצטרף בסופו של דבר ל"קטלא כולא".

שואל

במקום אחר משתמשים חז"ל בכלל לגבי חיוב שואל בבעל חיים ששאל, והתורה מחייבת אם נשברו חלק מאיבריו: ”וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם”, שגם לפי רבי יאשיה שסובר שכשהתורה מונה שני פרטים יתכן שכוונתה רק לשניהם יחד (כמו בכבוד אב ואם שהתורה כופלת את לשון החיוב כדי לומר שגם על קללת האם או האב בנפרד חייב המקלל מיתה), אך כאן סברה היא שגם על שבורה לבד חייב כי מדובר בהמתה חלקית.

בלשונות הראשונים

יש שמשתמשים בכלל זה לגבי אדם שהוציא דם מבעל חיים בשבת, שחייב מכיון שהוצאת הדם היא המתה חלקית, ולכן חייב משום מלאכת חובל.