מהימנות פנימית

בתורת המבחנים ובשיטות מחקר ישנם מספר סוגי מהימנות. במהימנות פנימית נבדק האם המבחן הומוגני: האם כל הפריטים בודקים את אותו תחום התוכן או אותה מיומנות. דרך אחת לבדוק זאת היא באמצעות חישוב מתאם בין שני חצאים של המבחן. דורש העברה אחת בלבד של המבחן. מבחן לסיכום יחידת הוראה שהשאלות בו הן ברמת קושי דומה, יהיה בעל מהימנות פנימית גבוהה. מהימנות הניסוי = דיוק. למעשה בוחן האם הצליחו למדוד באופן עקבי את מה שניסו למדוד.

1. מהימנות בין שופטים – שינוי בגורמים השיפוטיים לא ישנה את המסקנה. בודק למעשה את מידת השפעת האדם הבודק על הניסוי. ככל שנקבע קריטריונים אחידים ואובייקטיביים - המהימנות מעבר לשופטים תעלה. בדיקה על ידי מעריכים שונים צריכה לתת אותה התוצאה. 2. מהימנות מעבר לזמן – אין השפעה לזמן בו נערך הניסוי, התוצאה תהיה דומה בכל זמן נתון. בשתי מדידות בזמנים שונים נצפה לקבל אותה תוצאה. 3. מהימנות פנימית מעבר לפריטים – הקשר בין השאלות השונות שבודקות את אותו המשתנה. מתאם גבוה בין השאלות שמודדות את אותו משתנה (בעייתי במקצת שעה שמודדים אנשים, משום שלעולם לא נגיע לאותה מידה של מהימנות בין ניסוי לניסוי). לדוגמה: אם בתוך שאלון יש 5 שאלות שתשובה גבוהה עליהן תגדיר את האדם כפרפקציוניסט, נצפה לתשובה דומה בכל אחת מה-5 שאלות. או לדוגמה השלמת משפטים שחוזרת על עצמה. למעשה מהימנות פנימית מורידה את מימד המקריות ומעלה את מהימנות הניסוי.