מבצע רובינזון וששת
 | ||||||||||||||||||
| מסוק יסעור | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת ההתשה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 21 במאי 1970 – 22 במאי 1970 (שעות אחדות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | ספאגה, מצרים | |||||||||||||||||
| תוצאה | חלקו העיקרי של המבצע בוטל | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע רובינזון וששת היה פשיטה נועזת של סיירת מטכ"ל בעומק מצרים במהלך מלחמת ההתשה שמטרתה העברת חלקים של מערכת הטילים הסובייטית החדישה מדגם SA-3 לישראל והשגת פרטי מידע נוספים עליה. לאחר נחיתת הכוח במצרים בוטל חלקו העיקרי של המבצע והכוח פונה חזרה במסוקים מבלי שהשיג את המודיעין.
רקע
בפברואר 1970, במסגרת מבצע סיוע סובייטי נרחב, הגיעה בדרך הים וברכבת אווירית מערכת טילי קרקע אוויר חדישה מדגם SA-3 למצרים ונפרסה סביב קהיר. לאחר זמן קצר החלו המצרים בהקמת מחפורות לסוללות בסמוך ממערב לתעלת סואץ שצורתן שונה מהמחפורות של סוללות טילי ה-SA-2 שהיו מוכרות עד אז. חיל האוויר ראה בפריסת הסוללות סיכון ממשי לחופש הפעולה של מטוסי חיל האוויר, שבתקופה זו נהגו לתקוף באופן תדיר הן בחזית התעלה והן בעומק מצרים.
מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, ביקש בישיבת מטכ"ל לתקוף את הסוללות ולהשמידן מהאוויר, אך בקשתו נדחתה מחשש לפגיעה בצוותי ההדרכה הסובייטיים שהפעילו אותן. במקום זאת התקבלה החלטה למנוע מהמצרים מלקדם את הסוללות למרחק קטן מ-30 ק"מ מהתעלה, כך שלא ייפגע חופש הטיסה של חיל האוויר מעל לתעלה. ב-1 במרץ 1970 החל חיל האוויר בסדרה אינטנסיבית של תקיפת המחפורות והמערכות שבהן. בהתקפות אלה נהרגו כ-4,000 מצרים.
לאחר שהוקמו אתרים שבהם טילי SA-3 החלו אלה לפגוע במטוסי חיל האוויר ואף הפילו אחדים מהם כאשר הם מדלגים ומבצעים מארבי טק"א. עם פריסת המערכת פנתה ישראל לארצות הברית בבקשה לקבלת מודיעין אודותיה, אולם גם האמריקאים לא הכירו את המערכת, שלא השתתפה במלחמת וייטנאם. לנוכח הקושי באיסוף מודיעין אודות הטילים החדשים ממקורות אחרים, ובעיקר היעדר נתונים אלקטרוניים, ביקש חיל האוויר לבצע פשיטה שבה יובאו לישראל חלקים מהמערכת, מסמכים ולשבות מפעילים שלה (בדומה למבצע תרנגול 53). ביצוע הפשיטה הוטל על סיירת מטכ"ל ונבחרה סוללה מבודדת באזור ספאגה דרומית לע'רדקה במצרים. למרות שהיה ברור שהלוחמים הישראלים יסתערו גם על מפעילים וטכנאים סובייטים (שהפעילו בשלב זה את כל מערכות SA-3 שהוצבו במצרים והדריכו את עמיתיהם המצרים) ואף יפגעו בהם או ישבו אותם, הסכים פיקוד צה"ל לאשר את המבצע וכך גם הממשלה.
התכנון
התוכנית הייתה להנחית שלושה כוחות באזור ספג'ה בעומק מצרים, באמצעות מסוקי סער בטיסה בגובה נמוך מעל מפרץ סואץ:
- צוות ראשון ימקש את הכביש שמצפון לסוללת הטילים ובכך יביא לעיכוב בהגעת תגבורת אל הסוללה המותקפת.
- צוות שני יפוצץ חמישה עמודי טלפון ובכך ינתק את הקשר לבסיס וישמש גם פעולת הסחה.
- הצוות השלישי, שיישלח אחרון, יפשוט על הסוללה, יצלם אותה, יאסוף בה מסמכים, יתפוס שבויים שהם מפעילי המערכת וייקח עמו מכלולים אלקטרוניים מהמערכת שמהם ניתן ללמוד עליה. ככל הנראה צוות זה גם ישמיד את הסוללה טרם חזרתו.
הביצוע
ביצוע המבצע נקבע ללילה שבין 21 ל-22 במאי 1970. בשעה 20:30 יצאו בטיסה נמוכה משדה אופיר שני מסוקי סופר פרלון שבהם שני הצוותים שנועדו למקש את הכביש ולפוצץ את עמודי הטלפון. מפקד הצוות הראשון היה סגן רפי בר לב ומפקד הצוות השני סג"ם עוזי דיין (חלק זה נקרא "מבצע רובינזון"). מזג האוויר היה אביך והקשה על הניווט. הטמפרטורה באותו לילה הייתה גבוהה ופגעה בביצועי המסוקים.
בשעה 20:44, כרבע שעה לאחר יציאת שני הצוותים הראשונים, יצא הצוות השלישי במסוק יסעור ובו 38 לוחמים בפיקוד סרן גיורא זורע. כוח זה נועד לפשוט ולהשתלט על הסוללה בספג'ה (חלק זה נקרא "מבצע ששת"). במהלך הטיסה הנמוכה גילו מכ"מים מצרים ועמדות תצפית את המסוק והאירו עליו בזרקורים. המסוק המשיך כמתוכנן לעומק מצרים, ביצע איגוף של עשרות קילומטרים, ונחת לאחר טיסה ממערב למזרח כשזרקורי המצרים מחפשים אותו. מיד לאחר הנחיתה פרצו הלוחמים מהמסוק והוא המריא לקראת טיסה חזרה לישראל. לוחמי הסיירת נערכו לתנועה אל היעד אך נתגלה שהם מרוחקים כארבעה קילומטרים מאתר הנחיתה המתוכנן. למרות זאת החליט זורע להמשיך במבצע ולנוע רגלית אל היעד.
בשלב זה גילה גם קברניט המסוק את הטעות בניווט והחליט, ללא תיאום, לחזור למקום שבו הוריד את הלוחמים ולקחת אותם ליעד המתוכנן. הלוחמים שכבר התחילו בתנועה אל הסוללה חזרו אל המסוק והמריאו שוב. במהלך הטיסה עלה חשש בחפ"ק שהיה בבסיס אופיר לנוכח אור שעלה מאזור החוף וביקשו מטייס המסוק לבצע הקפה נוספת ולהמתין לפני הנחתת הכוח, אך קברניט היסעור הודיע כי אין לו מספיק דלק להמתנה. בשלב זה בוטל "מבצע ששת" והכוח הוטס בחזרה לבסיסו.
למרות שגם זוג מסוקי הסופר פרלון התגלו על ידי המצרים, הוחלט להמשיך את "מבצע ששת". הלוחמים פרצו מהמסוקים ונעו ליעדים. המסוקים חזרו בינתיים לנחיתה בישראל. הכוחות מיקשו את הכביש המוביל לספג'ה ופוצצו כמתוכנן חמישה עמודי טלפון. בשעה 01:19 הודיע הכוח כי השלים את חלקו במבצע וזוג מסוקים נשלח לאסוף אותו כמתוכנן.
לאחר המבצע
מטרת המבצע - השגת מודיעין אלקטרוני וטקטי אודות המערכת החדישה והמאיימת - לא הושגה. עד תום מלחמת ההתשה לא יזם צה"ל מבצע נוסף להשגת המערכת והיא נותרה בלתי-מוכרת והמשיכה להפיל מטוסים ישראליים ולפגוע באורח חמור בחופש הפעולה של חיל האוויר. גם במלחמת יום הכיפורים גבתה המערכת מחיר וצמצמה את יכולתו של חיל האוויר לפעול מעל זירות הלחימה. תוצאות "מבצע רובינזון" למיקוש הכביש לספאגה לא ידועות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- רוח רפאים מעל קהיר חלק ב' - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה (1967-1970), דני שלום עמ' 799-800
