מבצע הרלינג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבצע הרלינג, הידוע כקרב גורגופוטמוס (ביוונית: Μάχη του Γοργοποτάμου) היה מבצע פשיטה שהתרחש ביוון במלחמת העולם השנייה על ידי מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית (SOE), בשיתוף ההתנגדות היוונית: קבוצות EDES (אנ')‏ (National Republican Greek League) ו-ELAS‏ (Greek People's Liberation Army). ב-25 בנובמבר 1942 פוצץ גשר גורגופוטמוס ביוון המרכזית שאובטח בכבדות. היה זה אחד ממבצעי החבלה הראשונים והגדולים באירופה הכבושה, ותחילת המעורבות הבריטית הקבועה עם ההתנגדות היוונית.

רקע כללי

מבצע הרלינג תוכנן בסוף קיץ 1942, כמאמץ לבלימת אספקה לקורפוס אפריקה מיוון לצפון אפריקה. משרד ה-SOE תכנן לשלוח כוח שינתק את קו הרכבת בין אתונה לסלוניקי.[1][2] נבחנו שלושה ויאדוקטים, כולם באזור ברלוס: הגשרים גורגופוטאמוס, אסופוס ופפאדיה. בעדיפות להשמיד את הוויאדוקט של אסופוס, מכיוון שבנייתו מחדש יארך יותר מהאחרים. הבחירה נותרה בידי מפקד המבצע.[3]

מפקד המבצע היה לוטננט קולונל (מאוחר יותר בריגדיר גנרל) אדמונד מאיירס מחיל ההנדסה המלכותי, "קצין החבלנים היחיד במזרח התיכון שעבר קורס צניחה", לפי מפקד המשנה. מייג'ור (מאוחר יותר לקולונל) כריס וודהאוס.

בסיום המשימה, תוכנן לפנות את הבריטים, פרט לוודהאוס, היווני תמיס מרינוס ושני מפעילי רדיו שייצרו קשר עם תנועת ההתנגדות היוונית.[4]

הניסיונות הראשונים להתנגדות מזוינת במקדוניה היוונית נבלמו בקיץ 1941 על ידי הגרמנים והבולגרים. אולם באביב וקיץ 1942 הוקמו יחידות גרילה חמושות ראשונות באזור ההררי של מרכז יוון ואפירוס. בהתחלה, הכוח הגדול היה צבא השחרור העממי היווני (ELAS), שהוקם על ידי חזית השחרור הלאומית הקומוניסטית (EAM) ובראשה עמד אריס ולוצ'וטיוס. השניים בגודלם היו הליגה היוונית הרפובליקנית הלאומית (EDES) בראשם הקולונל נפוליאון זרבאס.[5][6] מפקדי המבצע לא ידעו מה קורה ביוון הכבושה, או כוחם ושיוכם הפוליטי של קבוצות ההתנגדות.[7]

המשימה

צניחה ביוון, יצירת קשר עם ההתנגדות

צוות ה-SOE מנה שלושה עשר לוחמים וחולק לשלושה כוחות משנה: לכל אחד מהן מפקד, מתורגמן, חבלן ומפעיל קשר. הקבוצה הראשונה הורכבה מסגן אלוף אדי מאיירס, מפקד המשימה, קפטן דניס האמסון – מתורגמן, קפטן טום בארנס (מניו זילנד) – חבלן, הסמלים לן וילמוט ופרנק הרנן – קשרים. בקבוצה השנייה מיג'ור כריס וודהאוס – מפקד, סגן משנה תמיס מרינוס (יווני), סגן אינדר גיל (סקוטי וסיקי לימים סגן אלוף בצבא הודו) וסמל דאג פיליפס. הקבוצה השלישית כללה רס"ן ג'ון קוק, קפטן נט בארקר, קפטן ארתור אדמונדס (ניו זילנד) וסמל מייק צ'יטיס (ארץ-ישראלי ממוצא רומני).[8][9]

הכוח הוטס בשלושה מטוסי B-24. ניסיון ההצנחה הראשון ב-28 בספטמבר נכשל, הסימונים הקרקעים שנקבעו לא הודלקו. בניסיון הבא ב־30 בספטמבר, אותרו הסימונים, וכוח "הרלינג" הוצנח ליד הר גיונה במרכז יוון.[10][11] המטוס השלישי לא הצליח לאתר סימון, וקבוצתו של מייג'ור קוק קפצה ליד העיירה קרפניסי שבה היו חיילי אויב רבים. אחד מלוחמי הקבוצה נחת בתוך העיירה והוסתר על ידי היוונים המקומיים. הם התחמקו מהכוחות האיטלקיים שחיפשו אחריהם, ופנו לעבר הגבעות, שם פגשו בכח גרילה של אריס ולוצ'וטיס.[12]

הקבוצה הוסתרה על ידי היוונים והועברה ללא הרף באזור כדי למנוע את לכידתם בידי הכוחות איטלקים. וודהאוס יצא לאמפיסה כדי ליצור קשר עם קהיר.[13] מדריך יווני מקומי, בשם יאניס הוביל את מאיירס והמסון בסיור אל שלושת היעדים האפשריים. גורגופוטאמוס, נבחר בשל היותו בעל הסיכויים הטובים ביותר: חיל מצב קטן: כ־80 איטלקים, גישה נוחה לגשר, חיפוי טוב ונתיב נסיגה נוח.[14] ב־2 בנובמבר, וודהאוס יצר קשר עם אנשיו של זרבאס באזור הרי וולטוס, ב-14 בנובמבר, צוותו של מייג'ור קוק הצטרף לכוח הראשי, עם מידע כי יצר קשר עם אריס. וודהאוס חזר באותו יום, עם זרבאס ו-45 מאנשיו.[15] מלכתחילה, זרבאס התלהב מהמשימה, וולוצ'וטיוטיס לא, משום שההנהגת ה-EAM-ELAS באתונה עדיין לא העריכה את חשיבות המאבק הכפרי, והעדיפה להתמקד בערים. בסופו של דבר, ולוצ'וטיוטיס, מיוזמתו בניגוד להוראות שקיבל מ-EAM, החליט להשתתף במבצע.[7] [16]

פיצוץ הגשר

לוחמי גרילה של ELAS

הכוח המבצע מנה 150 איש: צוות בריטי בן שתים עשרה לוחמים יבצעו את משימת החבלה, 86 אנשי ELAS ו-52 אנשי מה-EDES, שירתקו וינטרלו את חיל המצב. לפי התוכנית, זמן התקיפה היה ב-25 בנובמבר בשעה 23:00. שני צוותים של שמונה לוחמי גרילה אמורים לנתק את קווי הרכבת והטלפון לשני הכיוונים, לחפות על הגישה לגשר עצמו, הכוח העיקרי – 100 לוחמים ינטרל את חיל המצב. כוח החבלה, המחולק לשלושה צוותים, ימתין במעלה הנהר עד להכנעת חיל המצב, ואז יניח את המטענים.[17]

נפוליאון זרבאס עם קציני EDES

ההתקפה על מאחזי חיל המצב בשני צידי הגשר החלה כמתוכנן, אך התארכה יותר המתוכנן. מאיירס לקח על עצמו לשלוח את צוותי החבלה פנימה בזמן שהקרב נמשך.[18] הנחת המטענים התעכבה מכיוון שקורות הגשר היו שונות ממה שציפו, ואילצה את החבלנים הבריטיים לחתוך את מטעני הנפץ הפלסטיים. שלהם לרסיסים ואז להרכיב מטענים חדשים.[19] לאחר הנחת המטענים והדלקת הפתילים, פיצוץ הראשון התרחש בשעה 01:30, תוך פגיעה קשה במזח המרכזי והתמוטטות שתי מוטות. הבריטיים הניחו חומר נפץ חדש במזח השני ולתוחלת הזמן שנותרה, הפיצוץ התרחש 02:21. עמדות הגרילה פעלו ועצרו רכבת עם תגבורת איטלקית.[20] עד השעה 04:30, הכוח התוקף, שסבל מארבעה פצועים, נסג בהצלחה לשטח הכינוס.

אחרית דבר

משימת החבלה הצליחה, בהיותה הפעולה הגדולה ביותר שה-SOE ביצעה עד אז. מטרתה הצבאית המקורית הייתה שיבוש פעילות הרכבות שהפסיקו לעבוד במשך שישה שבועות מה שפגע קשות בכוחות רומל, הנסוגים ממצרים.

הצלחת המבצע לימדה על השפעת המשימות המיוחדות על היעדים האסטרטגיים של בעלות הברית. המשימה עודדה את SOE לסייע בפיתוח תנועות התנגדות, ויצרה עידוד מורלי ביוון הכבושה.[21] בעקבות המשימה, כוח הבריתי לא נסוג מיוון, בשונה מהתכנון אלא הונחה להישאר ולהקים את תשתיות למשימה הצבאית הבריטית ביוון.[19] הצלחתו של המבצע לא הסתכמה בקריסת הגשר האסטרטגי. מאיירס שהפך לאהוד על הפרטיזנים המקומיים. בזכות מאמציו בקיץ 1943 חתמו שתי התנועות המחתרתיות היריבות, הליברלים והקומוניסטים, על הסכם שיתוף פעולה. מאיירס המשיך להילחם ומאוחר יותר הפך לראש הענף למבצעים מיוחדים של אייזנהאור במהלך הפלישה לאירופה והשתתף במבצע ״גן השוק״ כקצין הנדסה של הדיווזיה המוטסת הראשונה של הבריטים.

לגבי היוונים, זו הייתה הפעם האחרונה בה ELAS ו-EDES, כוחות הגרילה הגדולים במדינה, שיתפו פעולה צבאית; תוך חודש התרחשו העימותים הראשונים בין כוחות ELAS ו-EDES. הקדמה לסכסוך הגלוי שיתפרץ בין ELAS לבין קבוצות ההתנגדות האחרות בשנת 1943, ובישר על מלחמת האזרחים ביוון בין 1946–1949.[7]

הגשר עצמו תוקן תוך 19 יום על ידי גדוד IV של מהנדסי הרכבות, של הצבא המלכותי האיטלקי.[22]

על מבצע הרלינג לומדים באקדמיות צבאיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. במורשת היוונית הוא נחרט כהצלחה המשמעותית ביותר של התנגדות המחתרת לכיבוש הנאצי.

לקריאה נוספת

  • Clogg, Richard (1986), A Short History of Modern Greece, Cambridge University Press, ISBN 0-521-33804-2
  • Hamson, Denys (1946), We Fell Among Greeks, Jonathan Cape
  • Howarth, Patrick (1980), Undercover, the men and women of the Special Operations Executive, Routledge, ISBN 978-0-7100-0573-1
  • McGlynn, M. B. (1953), "Special Services in Greece", Official History of New Zealand in the Second World War 1939–45 - Episodes & Studies, Volume 2, Wellington: War History Branch, Department Of Internal Affairs
  • Myers, E.C.W. (1955), Greek Entanglement, Rupert Hart-Davis
  • Papastratis, Prokopis (1984), British policy towards Greece during the Second World War, 1941–1944, Cambridge University Press, ISBN 978-0-521-24342-1

הערות שוליים

  1. ^ Clogg (1986), pp. 142–143
  2. ^ Papastratis (1984), p. 129
  3. ^ McGlynn (1953), pp. 3–4
  4. ^ Woodhouse (2002), p. xi
  5. ^ Woodhouse (2002), p. xii
  6. ^ Clogg (1986), pp. 140–141
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 Clogg (1986), p. 143
  8. ^ McGlynn (1953), p. 4
  9. ^ Howarth (1980), p. 98
  10. ^ McGlynn (1953), pp. 4–5
  11. ^ Howarth (1980), pp. 98–99
  12. ^ McGlynn (1953), p. 9
  13. ^ McGlynn (1953), pp. 5–7
  14. ^ McGlynn (1953), pp. 7–8
  15. ^ McGlynn (1953), pp. 8–9
  16. ^ Woodhouse (2002), p. 33
  17. ^ McGlynn (1953), pp. 10–11
  18. ^ McGlynn (1953), pp. 11–12
  19. ^ 19.0 19.1 Howarth (1980), p. 100
  20. ^ McGlynn (1953), p. 12
  21. ^ Woodhouse (2002), p. 26
  22. ^ Franzosi, Pier Giorgio (1991). L'Arma del Genio. Rome: Esercito Italiano - Rivista Militare. p. 224. נבדק ב-5 בדצמבר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30784977מבצע הרלינג

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מבצע_הרלינג&oldid=2068299"