מארטון הורבאט
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. מארטון הורבאט (במקור מרצל שילר, בהונגרית: Horváth Márton; בודפשט, 8 באוקטובר 1906 – בודפשט, 7 ביוני 1987) היה פוליטיקאי יהודי-הונגרי מן החשובים ורבי ההשפעה ביותר בשנים 1945–1956, עורך עיתון. בנו איוואן הורבאט (1948) הוא היסטוריון ספרות. שני ילדיו הנוספים הם: מריה הורבאט (1952) ובאלינט הורבאט (1954).
קורות חייו
מארטון שילר נולד במשפחת סוחרי עתיקות יהודית עשירה.[1] אביו היה ינה שילר ואמו קטלין שטיינר. בשנת 1926, נרשם לפקולטה להנדסה אדריכלית של אוניברסיטת יוז'ף קיראי (שמה היום אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה וכלכלה). ב-1931 הפך לחבר במפלגת הקומוניסטים של הונגריה (KMP) וקטע את לימודיו באוניברסיטה (השלים אותם מאוחר יותר). ב-1932 נעצר על ארגון שביתות שכר דירה, ונכלא לכמה חודשים לאחר חקירה. הוא נעצר שוב בינואר 1935 ונידון ל-12 שנות מאסר על עריכת עיתון בשם ואשאש (Vasas) האופוזיציוני של האיגודים המקצועיים. בשנת 1937, בהשתדלות אביו, הופחת עונשו ל-5 שנים.
הוא שוחרר ב-1940, ולאחר מכן חי באופן בלתי חוקי בבירת הונגריה, שכן נאסרה שהייתו בבודפשט. הוא הדפיס והפיץ חוברות. מסוף 1941, הוא היה אחד הכתבים ואחד מהעורכים של העיתון "עם חופשי" (Szabad Nép) הבלתי חוקי. באביב 1942 נעצר שוב יחד עם אחרים ונידון שוב ל-12 שנות מאסר. במרץ 1944 קטעו את עונשו עקב מחלתו המעושה. בקיץ 1944 יצר קשר עם אנשי "מפלגת השלום" (Békepárt), הפך לחבר בוועד המרכזי של המפלגה ושמר על קשר עם הוועד הצבאי. הוא נתפס שוב זמן קצר לאחר מכן. בנובמבר 1944 וגורש למחנה ריכוז בגרמניה, אך נמלט מקרון המשא מול העיר קומארום יחד עם שלושה מחבריו.
בינואר ובפברואר 1945 הפך לראש מחלקת התעמולה של ההנהגה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית (MKP). ממארס 1945 עד 1950 היה העורך האחראי של העיתון "עם חופשי" (Szabad Nép), בין השנים 1945-1956 היה חבר ב-MKP ולאחר מכן בהנהגה המרכזית של מפלגת העובדים ההונגרית (MDP) שבאה אחריה ובמקומה בשנת 1948, בשנים 1945-1946 היה חבר חליף בוועדה המדינית של ה-MKP, בשנים 1948-1949 של מפלגת ה-MDP. הוא נבחר כחברמלא ב-1949-1953, בוועדה המארגנת של ההנהגה המרכזית של ה-MDP בשנים 1950–1953, היה חבר ועדת המערכת של סאבאד נפ בשנים 1950–1954 וראש מחלקת ההסברה והתעמולה של ההנהגה המרכזית של ה-MDP, מ-1954 עד 1956 עד אוקטובר, הוא שוב היה העורך האחראי של סאבאד נפ.[2]
בין השנים 1948–1956, הוא מילא תפקיד מוביל בעליית המדיניות התרבותית והסכמטיות הוולונטרית. ב-1956 תמך בהקמת מפלגה חדשה וחופשית יותר. בנובמבר 1956 דחה את התפקיד כעורך הראשי של היומון החשוב ביותר בהונגריה הנפסבדשאג, שכן קשר את חידוש המפלגה לדמותו של אימרה נאג'. לפיכך נסר חנו בפני ההנהגה החדשה של מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ההונגרית (MSZMP) שהחליפה את ה-MDP אחרי המרד ההונגרי ב-1956 וכל תפקידיו הפוליטיים בוטלו.[3] בשנים 1956-1957 היה עובד של המכון ההונגרי לתנועת העבודה, בשנים 1957-1960 הננכ"ל של המוזיאון הספרותי פטפי, בשנים 1960–1963 המנכ"ל של אולפני הקולנוע הוניה (הגדולים ביותר בהונגריה באותה התקופה) ולאחר מכן ב-1963–1966 שוב המנכ"ל של המוזיאון הספרותי פטפי. הוא פרש לגמלאות בשנת 1966.[2]
יצירתו הספרותית
ברומן שלו "מגילות ים המלח" (1970), כתומך בתנועה עם מטרות הצלת עולם, הוא תוהה מדוע במקום הגאולה המובטחת והמקווה של העולם, הוא ביצע פשעים חדשים עם חבריו? אולם שאלתו החשובה יותר היא האם תנועה זו תצליח לממש את מטרותיה הגדולות לאחר הפרות החוק של פולחן האישיות? המסגרת לכך היא הרגע ההיסטורי בו נפל השלטון לידי קומוניסטים שנרדפו לפני כן ועם השלטון גם האפשרות של הניצול לרעה של כוח (משנת 1945 ואילך).
ראוי להזכיר גם את כתבו שכותרתו "פולחן חוסר האישיות". בחלק הראשון, מדובר באותם קאדרים (סגל) בולטים, "חברים שעבדו בעמדות נמוכות יותר" ש"חיו ופעלו במקום שהפוליטיקה ההונגרית נפגשה עם המציאות" ואשר "חיפשו את הפתרון המקומי הטוב ביותר, את דרכה של מנהיגות קומוניסטית ההומאנית, גם בתוך משברי מצפון". מגילות ים המלח לא הציגו את הסוג הזה של התלבטות, ולכן כתבו זה האחרון מצל על תמונת העידן שהוא צייר בעבר. בחלקו השני של כתבו זה הוא מעביר את צורות המגע הלשוני בעידן פולחן האישיות ל"ניתוח" סוציו-לשוני.[4]
כתביו העיקריים
- שאלת הקרקע בהונגריה במהלך התגובה האנטי-מהפכנית. 15 במרץ 1945 בתור כתב יד ; סיקרה Ny., בודפשט, 1945 ( סמינר MKP)
- אטילה יוז'ף. במטה הלאומי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית, בדצמבר 1945. שתי הרצאות נערכו ביום 2 / ג'רג' לוקאץ': שירה מפלגתית / מארטון הורבאט: שירת אטילה יוז'ף ; סיקרה, בודפשט, 1946
- מארטון הורבאט: אחדות איכרים? / אנטל ג'יינש: "אחדות איכרים" ;סיקרה., בודפשט, 1946
- מתיאש ראקושי, יוז'ף רוואי, מארטון הורבאט: 30 שנות התנועה הקומוניסטית ההונגרית ; סיקרה, בודפשט, 1948
- עם חזית העם לשלום ; סיקרה, בודפשט, 1949
- הדגל שלנו: פטפי. מאמרי ספרות ומחקרים ;סיקרה, בודפשט, 1950
- ספרות הונגרית - ספרות סובייטית; סיקרה, בודפשט,, 1950 (האקדמיה הפוליטית של מפלגת העובדים ההונגרית)
- הערות על הדיון באמנויות יפות ;סיקרה, בודפשט, 1952
- עבודת ההסברה של המפלגה בקרב ההמונים; סיקרה, בודפשט, 1952 (ספרייה קטנה של בניין מפלגות)
- מגילות ים המלח. רומן; הוצאת Magvető, בודפשט, 1970
- "אבות ובנים" (פרסם וכתב את המבוא איוואן הורבאט, בתוך: Magyar Hírlap, 1991. מס' 80
הוקרה
- עיטור מסדר כבוד הונגרי לחופש (גרגת כסף, 1947)
- עיטור הצלב מרכזי של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית עם כוכב (1948)
- עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה העממית ההונגרית דרג 2 ודרג 1 (1949 (1950)
- עיטורמסדר הצטיינות של העמל (דרג זהב, 1952)
- עיטור מסדר הכשרון של הדגל האדום של העמל (1956)
לקריאה נוספת
- Magyar életrajzi lexikon Magyar Életrajzi Lexikon 1000-1990, mek.niif.hu (לקסיקון ביוגרפי הונגרי)
- A magyar irodalom története (תולדות הספרות ההונגרית)
- Új magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Péter László. Budapest: Akadémiai. 1994. 836–837. o. ISBN 963-05-6804-7 (לקסיקון ספרותי הונגרי חדש)
ספרות נוספת
- מצבים של גורל. בודפשט, 1986
- וילמוש פראגו: מה נשמע? בודפשט, 1979
- לוראנט ציגאן: הבט אחורה בכעס! בודפשט, 1990
קישורים חיצוניים
- זולטן אונאגי: החבר מארטון הורבאט. הווה ספרותי
- תולדות הספרות ההונגרית 1975-1945
- נקודת שם (nevpont)
- ביוגרפיה של מרטון הורבאט באתר Arcanum
- הקריירה הפוליטית של מארטון הורבאט
- זולטאן אונאג': ההווה הספרותי
- Újságírók a parlamentben, 1949–1990 (עיתונאים בפרלמנט (1990-1949)
- ספרו "מגילות ים המלח"
- נשיא הונגריה מארח את עורך העיתון מארטון הורבאט (1949)
הערות שוליים
