מאיר זוהר

מאיר (מישה) זוהר (12 באפריל 1910 - 5 ביולי 1961) היה הפרקליט הצבאי הראשי של צה"ל בשנים 1953–1961.

ביוגרפיה

נולד בגובנו שברוסיה, לאחר לימודי התיכון נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת ורשה ובמקביל למד במכון לחכמת ישראל בעיר והיה חבר בתנועת הסטודנטים הציוניים. את עבודת הדוקטורט סיים ב-1935. נושאה היה: "ערכו של בעל היזמה בכלכלה המדינית". לאחר לימודיו התגייס לצבא פולין ושירת כקצין בחיל התותחנים.

ב-1939 עלה לארץ ישראל עם רעייתו והצטרף לארגון ההגנה. במלחמת העצמאות שירת כסרן בשירות האיכסון ואחר כך רב-סרן בחיל ההנדסה. ב-1950 הוסמך כעורך דין במדינת ישראל ועבר לשרת בפרקליטות הצבאית. היה סגן הפרקליט הצבאי הראשי בדרגת סגן-אלוף וב-1952 לסגן נשיא בית הדין הצבאי לערעורים.

במאי 1953 מונה לפרקליט צבאי ראשי. במהלך כהונתו פעל להכנת חוק השיפוט הצבאי שאושר בכנסת ב-1955^[1]. ב-1958 קודם לדרגת אלוף-משנה, ייצג את ישראל וצה"ל בקונגרס בינלאומי בתחום החוק הצבאי ודיני מלחמה. במקביל הרצה בדיני צבא בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית^[2]^[3]. ב-1958 הורה לתובע הצבאי להעמיד לדין את יששכר שדמי באשמת רצח על חלקו בטבח כפר קאסם^[4]^[5]. נפטר ב-1961 לאחר מחלה קשה, בעודו בשירות.