מאיר אברהם מונק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אדולף מונק (במקור מאיר אברהם מונק, ניטרה, 24 באוגוסט 1830 – נאג'ווארד, 6 באוקטובר 1907). גם מקום הולדתו וגם מקום מותו היו אז חלק ממלכת הונגריה (כיום סלובקיה ורומניה בהתאמה). מונק היה סוחר יהודי-הונגרי, חוקר דת, סופר עברי, אביו של האתנוגרף ברנט מונקצ'י.
ביוגרפיה
ילדותו
מונק היה השלישי מבין שמונה ילדיהם של דב (בר) מונק ושל חיה'לה פלסנבורג (רק שלושה מהם שרדו לבגרות). אביו של מונק היה רוכל חסר כל השכלה והמשפחה חיה בתנאים כלכליים קשים. למרות זאת, מסורות מדעיות משני צדי המשפחה הבטיחו שההורים לא חסכו בהוצאות על מתן חינוך לבנים ברמה גבוהה של חדר וישיבה. מונק למד בישיבת אברהם אולמן בקהילת בורגנלנד של לקנבך (לקומפק בהונגרית) ואחר כך אצל יצחק אהרן לנדרברג בגלגוץ (פרישטדטל). הוא שקל להיות רב, אך במקום זאת הפך לסוחר בנאג'ווארד. הוא השתתף במאבק נגד המחנה הניאולוגי בקהילתו. אולם לאור המרחב הנרחב שהקדיש לעולם הישיבה, אירוני שמונק האורתודוקסי חינך את ילדיו באופן שונה בתכלית מחינוכו וגידולו שלו ולא שלח את בניו לישיבה.
בגרותו
מאיר אברהם מונק היה חבר בחוג הצנוע, אך הנלהב בשם "משכילים" בנאג'ווארד, שבמחצית השנייה של המאה הקודמת גילה עניין רב בשפה ובספרות העברית המתחדשת וטיפח אותה בהצלחה. מצד אמו, הוא היה נכדו של משה פלסנבורג, הנוטריון-מזכיר המפורסם של הקהילה הדתית ניטרה (1772-1849), ונינו של הרב יוז'ף לרנר מליכטנשטט (Hroznětín) על גבול צ'כיה וגרמניה של היום. בלימודי הישיבה שלו, מוריו היו כאמור אברהם אולמן מלקומפק, יחזקאל בנט מניטרה ויצחק אהרון לנדרברג מגלגוץ. כשהאחרון הוזמן לתפקיד הרב על ידי הקהילה היהודית בנאג'ווארד ב-1853, גם מונק עבר עמו לשם כתלמידו האהוב, על אף שהיה מורה באותה תקופה כבר שנתיים וגם המנהל של בית הספר היהודי בנאג'סומבט. כבר באותה תקופה בלט מונק בקרב היהודים הדתיים ששאפו גם לחינוך והשכלה חילונית עם מכתביו הכתובים בסגנון עברי אקלקטי, אותם החליף בעיקר עם דודו, מנהל בית הספר היהודי בעיר סנטש, אדולף (אברהם) פלסנבורג. במקום מגוריו החדש נאג'ווארד, עסק מונק בתחילה בהוראה פרטית ובין תלמידיו היה גם ארמין נוימן, שלימים הפך לחבר פרלמנט ההונגרי ויועץ חצר המלוכה.
סוחר וסופר
למונק היה קשה להתפרנס, דבר שגם דחה את נישואיו, ולכן עבר לקריירה של סוחר, אך בנוסף למד כל הזמן עברית וכתב את יצירותיו. במורשתו הספרותית, שהועברה לבנו, ברנט מונקצ'י, מפקח הוראה של הקהילה היהודית של פשט, היו חמישה כרכים עבי כרס של שירים עבריים, סיפורים, הרהורים מפורטים על נושאים, תוך בחינתם מנקודות מבט רבות (במיוחד על נושאים חברתיים ואירועים יומיומיים חשובים), הספדים ומכתבים פרטיים בעלי עניין לציבור. השתמר גם אחד הרומנים שלו "מצבת רחל היתומה" (1895) שנכתב בעברית ועוסק בסיפורי עם (בשם העברי "סיפורים") שהיו נפוצים בקרב יהודי צ'כיה. סיפור גדול נוסף שלו, "מרדכי המלמד", לוקח את נושאו מעבר אבותיה של משפחת וֶרמן בפשט; סיפור אחר, שתורגם מהמקור העברי גם להונגרית, ראה אור על ידי דיולה שפיץ בספר השנתון ההונגרי-יהודי שלו (1905) בשם "ניצחון הצדק". האוטוביוגרפיה של מונק היא בעלת ערך ומלמד במיוחד, והיא מספקת תמונה נאמנה של חיי יהודי הונגריה באזור צפון הונגריה-דרום סלובקיה של היום, בעיקר בנושאי חינוך, במחצית הראשונה של המאה הקודמת.
אישיותו
ממקורות אחרים מלבד האוטוביוגרפיה של מונק, אנו יודעים שהוא היה מודע היטב לאירועי היום ונקט עמדות נחרצות. הוא כתב מאמרים על תנועת הקבלה והפוליטיקה הדתית של שנות ה-90 של המאה ה-19, על התנועה הסוציאליסטית ועל רצח פוליטי בצרפת. מאמר ביוגרפי שכתב על בנו הבכור, ברנט מונקצ'י (1860–1937), בלשן ואתנוגרף מובהק, מפגין גאווה על תרומתו להונגריה וגם מרירות על האנטישמיות המתפשטת במדינה ובחברה ההונגרית בעקבות העלילת הדם בטיסאסלאר. פרשה ששללה מבנו המוכשר קריירה באוניברסיטה. למרות שמונק היה חבר מסור בקהילה האורתודוקסית, לא נראה שהיה מוטרד ממינויו של ברנט למפקח הראשי של מערכת החינוך של הקהילה הניאולוגית של בודפשט.
משפחתו
בעוד שמונק זכה להצלחה צנועה בלבד כסוחר, ילדיו נהנו מתנועתיות מרהיבה כלפי מעלה. בן אחר, גאבור, היה סוחר משגשג שהתחתן עם בת משפחת לינדנבאום האורתודוקסית העשירה, והפך למפיץ סיטונאי ובעל נדל"ן ואחד האנשים העשירים ביותר בבודפשט. אילן היוחסין שהרכיב ברנט, שפורסם לאחר מותו, הוא מקור חשוב להתחקות אחר השינוי של משפחת מונק בהונגריה לאורך תקופה של יותר ממאתיים שנה.
לאחר מותו
עבודתו של מונק ציפתה, במידה מסוימת, את פריחת ספרות הזיכרונות היהודית שהתרחשה בין תחילת המאה ה-20 לבין פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עבודתו לא פורסמה במהלך חייו, וכתב היד העברי המקורי נעלם מתישהו במהלך מלחמת העולם השנייה או אחריה. למרבה המזל, תרגום הונגרי משובח של הפרוזה העברית המורכבת של מונק הושלם בשנת 1942 ופורסם לבסוף בשנת 2002. עבודתו של מונק היא גם מסמך אוטוביוגרפי חושפני וגם מקור רב ערך על ההיסטוריה של יהדות הונגריה של המאה התשע-עשרה במהלך עשורים קריטיים של מעבר. התרבות והחברה היהודית המסורתית עדיין היו שלמות כשנולד ב-1830; דור לאחר מכן, כמעט מחצית מיהדות הונגריה נטשה את אורח החיים האורתודוקסי ועברה לאורח חיים נאולוגי.
זיכרונותיו פורסמו בשנת 2002 תחת השם מאיר אברהם מונק: "סיפורי קורות חיי" (Élétem történetei) (תרגם להונגרית שימון ארדאי, מיקשה פביאן, עבר ועתיד, בודפשט, ירושלים, 2002, 354 עמודים, מסת"ב 9639171824 )[1]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- מאיר אברהם מונק ב-The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe
- מאיר אברהם מונק ב-GENi
הערות שוליים
- ^ Szupernap, Életem történetei · Meir Ávrahám Munk · Könyv, Moly (בהונגרית)
