למידה יחידנית

למידה יחידנית, היא שיטה שעל פיה מותאמים חומרי הלימוד ותנאי הלמידה באופן אישי על פי התחום הקוגניטיבי, הרגשי והחברתי של כל לומד (אשל וקורמן (1994). למידה אישית הייתה מקובלת בקרב אנשי המעמד הגבוה כבר בתקופה העתיקה: מורה לכל תלמיד, אשר התאים את תוכני הלימוד ליכולותיו האישיות של התלמיד. החל מהמאה ה-19, עם כניסת החינוך ההמוני לכל, הצטמצם השימוש בלמידה יחידנית, אך גם היום ניתן לראות שימוש בלמידה זו בחינוך הביתי ובמסגרות החינוך השונות (גורי-רוזנבלט ועמיתים, 1989).

מטרות

ללמידה יחידנית מטרות לימודיות ומטרות רגשיות וחברתיות. בלמידה זו, ישנן שתי גישות שונות הפוכות. הגישה הראשונה גורסת שכל הלומדים בכיתה, צריכים להגיע לרמה אחידה ובכך מטרת הלמידה היחידנית היא להתאים את האופן הלמידה באופן אישי, בקצב או בסגנון הלמידה, על מנת להוביל להצלחתו (אלטושלר, 1992; מכון ברנקו וייס). הלמידה מותאמת לרמתו הקוגניטיבית של הילד ומתבטאת בצמצום פערים בלימודים, בהתמודדות בהכנה למבחנים ובשיעורי הבית, בעבודות ועוד. הגישה השנייה גורסת שיש לקדם כל תלמיד לפי יכולתו. למידה יחידנית אמנם מכוונת לקידום יכולות לימודיות, אך במקביל היא מפתחת יכולות ומיומנויות חברתיות, למשל, הן מקדמות מנהיגות עצמית, תורמות להרגלי למידה, לתחושה של מסוגלות עצמית, לחווית הצלחה, לתחושת ביטחון ולטיפוח אישיות התלמיד וכל זאת כדי שהלומד יפתח אחריות אישית ללמידה (גורי-רוזנבלט ועמיתיו, 1989; מכון ברנקו וייס). למידה יחידנית עשויה גם להקל על עבודת המורים. אין צורך בקידום כלל הלומדים, בחזרה על החומר ובהדגשתו, להגיע להצלחה של כלל הלומדים. הלמידה היחידנית מאפשרת התמקדות משמעותית בפרט והובלתו להישגים גבוהים. (מכללת בית ברל; אלטושלר, 1992).

חסרונות

סקירות מחקרים מראות כי קיימת אי הסכמה לגבי תרומת הלמידה הפרטנית להתקדמות הלומד. בנוסף, ישנן מספר בעיות בהשמת הלמידה היחידנית, הן בתחום הלימודי והן בתחום החברתי. אחת הבעיות הלימודיות היא, בשוני בין תלמיד לתלמיד ומכך נוצר קושי להישגים ולרמות שונות של התלמידים (מהרשק, 1980). בעיה נוספת בגישה לימודית זו, מתבטאת בכך שלא שמים דגש על הפרט כחלק מקבוצה: התלמיד אינו מבצע שיח בכיתה ואינו חווה את הרגשת השיתופיות בלמידה. בעיה לימודית נוספת, היא בשינוי מעמדו של המורה ממחנך סמכותי ומנהיג לדמות משגיחה (אהרוני, 2002). ואכן, מחקרים שהשוו בין ההישגים של תלמידים שלמדו בחינוך הרגיל לתלמידים שלמדו בלמידה יחידנית, כמו בחינוך הפתוח, לא מצאו הבדלים בהישגים שלהם. כמו כן, נמצא כי כאשר הלמידה היחדנית התייחסה רק לפן הלימודי ולא לסגנון הלמידה (למשל - למידה בהאזנה או בדיבור) לא נמצאו הבדלים בין ההישגים של הלומדים השיטות השונות (אשל וקורמן, 1994). רוב אוכלוסיית התלמידים ואוכלוסיית המבוגרים, אינם מודעים לדרכי ההוראה המותאמות ביותר בשבילם, אשר יובילו אותם להישגים גבוהים ואילו היבטים יתרמו להעמקת הזיכרון.

יתרונות

בהקשר לתחום הלימודי, מחקר נוסף (דן ודן, 1984) מצא שאצל תלמידים מסוימים, התאמת הלימוד, בדרכים כמו האזנה ודיבור או חומר כתוב תרמו באופן משמעותי להצלחה מאשר למידה ללא התאמה (קוטיק, 1995). ישנם מחקרים נוספים שמעידים על יעילותה של גישה זו. שלושה חוקרים מאנגליה ערכו מחקר מקיף וראיינו 347 מנהלים שיישמו את גישת הלמידה הפרטנית. ממחקרם עולה שהישגי התלמידים עלו ומעורבותם בלימודים גברה. מחקר נוסף שנערך בארצות הברית במכון ראנד וחקר 23 בתי ספר שקבלו מענק מיוחד כדי ללמד למידה פרטנית מצא שהישגי התלמידים בקריאה ובחשבון לאחר שנתיים של עבודה, היו גבוהים בהרבה ביחס לבתי ספר אחרים שלא לימדו למידה פרטנית. כמו כן למידה זו גם השפיעה על תפיסת התלמידים את בית הספר כמקום תומך ומקדם.

שיטות

רוב השיטות בהוראה יחידנית מתמקדות בקידום הפרט כאישיות בפני עצמה. גישה ראשונה היא למידה המותאמת על ידי המורה ומתבססת על אבחון, בו צוברים מידע הקובע את אופי הלימוד של התלמיד ובאמצעות מידע זה מתאימים לתלמיד תכנים, אמצעים לימודיים וסביבה לימודית. התאמה זו, מספקת מענה ובקרה על תהליך הלמידה. חלק מהשיטות הן: הדרכה אישית, התאמת קצב הלימוד ותוכנית הלימוד לתלמיד, לימוד לגיבוש עצמי ועוד (גורי-רוזנבלט ועמיתיו, 1989). בהמשך לגישה זו, בעשורים האחרונים, שיטת ההוראה היא באמצעות שימוש במחשבים, המתמקדים בלמידה אישית בתחום המתמטיקה. התוכנה מתאימה עצמה לרמתו של התלמיד, לקצב למידתו, בוחנת, מתקנת ומנסחת תשובות חלופיות. המחשב מתמקד בהצלחה ולא בשגייה על מנת להעניק ביטחון לתלמיד (אשל וקורמן, 1994). גישה שנייה, היא למידה הנבחרת על ידי הלומד כאשר בית הספר מעניק לתלמיד עצמאות, בחירה בלמידתו וקבלת אחריות שתשפר את התנהגותו בחברה. למידה יחידנית דורשת ליווי ותמיכה רבים, ולכן עליה להתבצע תוך אפשרות לקבל עזרה במרכזי למידה, כגון, מרכזים ייעודיים או ספריות. במרכזים הייעודיים עומדים לרשות התלמיד פסיכולוגים ומורים, שיתמקדו בקידום הקוגניציה של התלמיד. למידה עצמית המתקיימת בקבוצה קטנה, מעניקה לתלמיד אפשרות ללמוד באופן חופשי ועצמאי לפי קצב התקדמותו ובתחום לימודי המותאם לו. התלמיד יעסוק במשימות התורמות לכלל המשימה הקבוצתית. תפקיד המורה בשיטה זו היא להתאים דרכי הוראה באופן אישי לכל תלמיד, כמו: אסטרטגיות, דפי עבודה, תוכני למידה וחשיבה והתמקדות באישיות הפרט לטיפוחו ללומד עצמאי (מכון ברנקו וייס). קיימת חשיבות רבה ללמידה פרטנית כתרומה לקהילה, המקדמת מיומנויות למידה אישיות- חברתיות (מכללת בית ברל).

למידה יחידנית במערכת החינוך

במסגרות של החינוך המיוחד, פועלת בשנים האחרונות תוכנית חינוך יחידנית. כאשר בונים תוכנית כזו יש להתחשב בפן הדינמי שלה, מפני שהיא נתונה לשינויים בעקבות יכולותיו של התלמיד ובעקבות ההתפתחות בטכנולוגיה (מהרשק, 1980). במשרד החינוך, דואגים לכך שילדי שילוב יזכו גם הם ללמוד בתוכנית חינוך יחידנית. עבודה בתוכנית זו, דורשת את הסכמת ההורים. תוכנית הלמידה היחידנית, מתבססת על הדרכה אישית ועל החלטה בין: המורה, ההורה והתלמיד, כדי שיוכלו לקבוע מטרות ויעדים משותפים. תפקיד המורה לעזור לילד לפתח תחושת ביטחון עצמי, לבנות לתלמיד אסטרטגיה של תכנון זמן כדי שהתלמיד יחשוב בצורה יעילה יותר ויוכל לתת משוב ללמידה שלו ולפתח את מיומנויות הלמידה. נוסף לכך על המורה לחשוף את הילד להשלכות של למידה זו על עתידו (אתר משרד החינוך).

ישנו ניסיון לתת גם מענה אישי לכלל האוכלוסייה דרך פיתוח מסגרות לימוד מקוונות. אחת המסגרות הללו היא תוכנית נחשון שפותחה על ידי המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט״ח) בשיתוף האגף לחינוך על-  יסודי במשרד החינוך. מטרת תוכנית זו לסייע לתלמידי תיכון בלימוד מקצועות הליבה על ידי שיעורים מקוונים סינכרוניים שניתנים על ידי איש מקצוע ומשתתפים  בהם שניים-שלושה תלמידים. מסגרת נוספת היא בית הספר הווירטואלי אביב שהוקם על ידי רשת אורט. בית ספר זה מציע קורסי הכנה לבגרות במקצועות החובה.

ראו גם

• למידה שיתופית
• דידקטיקה
• חינוך מיוחד
• שילוב בחינוך
• חינוך ביתי
• חינוך חופשי

לקריאה נוספת

• אהרוני, ר' (2002). ניסוי על חשבון התלמידים. הד החינוך, 76, 24-29.
• אלטשולר, מ' (1992). היסודות המשותפים להוראה יחידנית ולהוראה באמצעות מחשב (CHI) במקצוע המתמטיקה. תלפיות: שנתון המכללה, תשנ"א-תשנ"ב, 182-189.
• אשל, י' וקורמן, ג' (1994). שיטות למידה אלטרנטיביות והלימה בין מבני סמכות פורמליים ובלתי פורמליים. עיניים בחינוך, כתב עת למחקר בחינוך, 59-60,157-178.
• גורי- רוזנבלט, ש', גוטרמן, א' וולנשטיין, נ' (1989). הוראה יחידנית. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
• מהרשק, ר' (1980). הוראה יחידנית-קובץ מאמרים מעובדים. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב.
• מכון ברנקו וייס (אין תאריך). פרטנות.
• משרד החינוך, אגף חינוך מיוחד. תוכנית חינוכית יחידנית.
• עמנואל-נוי, ד' (אין תאריך). הוראה פרטנית- כמגמה פדגוגית מובילה. המכללה האקדמית בית ברל.
• קוטיק, בלה (1995). לימוד עברית על בסיס יחידני. הד האולפן החדש: להנחלת העברית ותרבותה, 69, 47-51.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25753462למידה יחידנית