ז'אן-בטיסט דה לאמארק
 | |
| לידה | 1 באוגוסט 1744 |
|---|---|
| פטירה | 18 בדצמבר 1829 (בגיל 85) |
| ענף מדעי | ביולוגיה |
| מקום מגורים | צרפת |
| תרומות עיקריות | |
| פיתח תורת התפתחות, הנקראת היום "לאמארקיזם" | |
ז'אן-בטיסט פייר אנטואן דה מונֶה, האביר דה לאמארק (בצרפתית: Jean-Baptiste Pierre Antoine de Monet, Chevalier de Lamarck; 1 באוגוסט 1744 – 18 בדצמבר 1829) היה חוקר טבע צרפתי בולט במאה ה-19. ידוע כמפתח הלאמארקיזם – תורת התפתחות (במובן שונה מהמושג "אבולוציה" המוכר כיום). מהראשונים שהשתמשו במושג "ביולוגיה" במובן המודרני.
ביוגרפיה
ז'אן-בטיסט דה לאמארק נולד ב-1 באוגוסט 1744 בכפר בזנטן לה-פטי (Bezantin le-Petit) שבצפון צרפת. הוא היה הצעיר מבין 11 אחים ונצר למשפחה בעלת מסורת צבאית ארוכת שנים; אחיו הבכור נהרג בקרב בהמצור על ברחן אופ זום (1747)מצור על ברחן אופּ זום (אנ'), ושני אחים נוספים היו עדיין במהלך שירותם הצבאי כשהיה לאמארק בשנות העשרה לחייו. בשנת 1756, בגיל 12, החל ללמוד בבית ספר תאולוגי ישועי באמיין (Amiens). ב-1761, לאחר מות אביו, הצטרף לצבא הצרפתי אשר לחם בגרמניה (מלחמת שבע השנים); בקרב הראשון שבו השתתף זכה לאות גבורה וקודם לדרגת קצין. לאחר הכרזת השלום בין צרפת למדינות גרמניה ב-1763, שירת לאמארק במוצבים בדרום צרפת, עד שנפצע בתאונה ונאלץ לעזוב את הצבא.
עם שחרורו מהצבא החל לעבוד כפקיד בנק בפריז, ולאחר שצבר את הממון הדרוש החל בלימודי רפואה, שבהם התמיד במשך ארבע שנים. בזמן לימודי הרפואה פיתח עניין רב במוזיקה. אולם התחום שאליו נמשך יותר מכול היה הבוטניקה, שאותה למד בגני המלך בפריז, ששימשו כמרכז ללימודי רפואה ולחקר הטבע. לאמארק בלט מאוד בלימודיו, ואף זכה לתמיכה רבה מז'ורז'-לואי לקלרק דה בופון (מדען צרפתי מהמובילים בתקופתו, מחבר היצירה המקיפה "ההיסטוריה של הטבע"), שסייע לו בין היתר להתקבל לאקדמיה הצרפתית למדעים.
ב-1778 פרסם לאמארק את ספרו "פרחי צרפת" (Flore Française) בשלושה כרכים. הספר זכה להערכה מקצועית רבה, אשר הקנתה למחברו משרה כעוזר בוטניקאי בגני המלך. משרה זו לא הקנתה ללאמארק ביטחון כלכלי, ולמרות זאת, תוך שהוא חי בדוחק, הוא החזיק בה עד 1793. בשנה זו, לאחר הוצאתם להורג של לואי ה-16 ומארי אנטואנט, עברו הגנים הבוטניים המלכותיים ארגון מחדש ונקראו 'המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע' (Muséum National d'Histoire Naturelle) שכלל גם את ה"ז'רדן דה פלאנט". בראש המוזיאון עמדו שנים-עשר פרופסורים משנים-עשר תחומים מדעיים שונים, ולאמארק מונה לפרופסור האחראי להיסטוריית החרקים והתולעים - תחום יצורים עצום אשר היה תחת אחריותו. חקר חסרי החוליות שימש ללאמארק מקור נרחב לידע ולמחקר שגרר אחריו פרסום ספרים רבים.
בשנת 1801 פרסם את ספרו "מערכת בעלי החיים חסרי החוליות" (Système des Animaux sans Vertèbres) ובשנת 1809 פרסם את ספרו "פילוסופיה זואולוגיה" (Philosophie Zoologique) ובו טבע לראשונה את המושג "ביולוגיה" כחקר היווצרות החיים והחוקים שעל פיהם הם פועלים, בספר זה אף הציג לראשונה את רעיונותיו האבולוציונים, אשר נקראו בפיו "תורת ההתפתחות" וכיום מכונים "לאמארקיסיזם". בין השנים 1815 ל 1822 פרסם את כרכי ספרו, "ההיסטוריה הטבעית של בעלי החיים חסרי החוליות" (Histoire Naturelle des Animaux sans Vertèbres) בו הציג את סיווגו של חסרי החוליות, סיווג מתקדם הרבה יותר מזה שהיה קיים בתקופה. הוא הפריד את קבוצות הסרטנים (Crustaceans), העכבישניים (Arachnids) והתולעים (Annelids) מהמשפחה הגדולה שהיו שייכים אליה קודם - החרקיים (Insecta).
למרות עבודתו המדעית החשובה לא זכה לאמארק במהלך חייו לכבוד לו זכו עמיתיו כדוגמת בופון וקיוויה (Georges Cuvier). האחרון אף התנגד לתאוריה האבולוציונית שהועלתה על ידי לאמארק והשתמש בכוחו הפוליטי כדי לטעון נגדה. חייו של לאמארק לוו תמיד במאבק בעוני. זאת ועוד, ב-1818, איבד לאמארק את ראייתו ובילה את שנותיו האחרונות כעיוור אשר נתמך על ידי בנותיו. ב-18 בדצמבר 1829, נפטר לאמארק ונקבר בהלוויה צנועה בקבר מושכר. לאחר חמש שנות קבורה הועברה גופתו ממקום קבורתה המקורי וכיום, מקום קבורתו לא נודע.
ביבליוגרפיה
- גולד, סטיבן ג'יי. יד מלאה: התפשטותה של מציאות, מאפלטון עד דרווין. מאנגלית: עמנואל לוטם. (אור יהודה, הוצאת דביר. 2003).
- יבלונקה, חוה. אבולוציה. (תל אביב. האוניברסיטה הפתוחה. 1994).
- Burkhardt, Richard W. The Spirit of System: Lamarck and Evolutionary Biology. (Boston, Harvard University Press, 1977)
- Corsi, Pietro. The Age of Lamarck: Evolutionary Theories in France 1790-1830. (California, University of California Press, 1988
- Gould,Stephan Jay. A Division of Worms. Natural History. Vol. 108 Pg. 18-22 (New York. Feb. 1999)
- Jordanova, L.J. Lamarck. (Oxford,Oxford University Press 1984)
- Lamarck, J.B. Zoological Philosophy. Trans. Hugh Elliot. (Chicago, University of Chicago Press, pp. 107–120. 1963)
- Packard, A.S. Lamarck, the Founder of Evolution: His Life and Work. (New York. Longmans, Green and Co. 1901.
- Sapp, Jan. Genesis: The Evolution of Biology Ch. 1 Evolution and Revolution. (New York. Oxford University Press. 2003)*
קישורים חיצוניים
יותם פלדמן, פרופ' חוה יבלונקה הולכת הרבה מעבר לגנים כדי להסביר את האבולוציה, באתר הארץ, 19 במרץ 09
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי ז'אן-בטיסט דה לאמארק בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
32821381ז'אן-בטיסט דה לאמארק