לייזר כימי
לייזר כימי הוא לייזר בו האנרגיה לקרינה נובעת מתגובות כימיות. דוגמאות נפוצות ללייזר כימי הן, לייזר יוד-חמצן (COIL), ולייזרים מסוג מימן פלואורי (HF) ודאוטריום פלואורי (DF), אשר כולם פועלים בתחום התת-אדום הבינוני.
היסטוריה
לייזר תת אדום המבוסס על תוצרים הנרגשים ברטט של תגובה כימית הוצע לראשונה על ידי ג'ון פולני ב-1961[1]. לייזר כימי הודגם לראשונה על ידי ג'רום קספר וג'ורג' פימטל בשנת 1965[2]. ראשית, כלור (Cl2) עבר פוטוליזה לאטומים, אשר הגיבו לאחר מכן עם מימן, והניבו מימן כלורי (HCl) במצב נרגש המתאים ללזירה. לאחר מכן הודגמה הטכניקה גם על מימן פלואורי (HF) ודאוטריום פלואורי (DF). למרות שעבודה זו לא יצרה לייזר גל מתמשך כימי גרידא, היא סללה את הדרך בכך שהראתה את ההיתכנות של תגובה כימית כמנגנון פעולה ללייזר.
לייזר HF כימי גל מתמשך הודגם לראשונה בשנת 1969[3], ונרשם כפטנט בשנת 1972[4], על ידי D.J. Spencer, T.A. Jacobs, H. Mirels ו-R.W.F. Gross ב-The Aerospace Corporation באל סגונדו, קליפורניה. מכשיר זה השתמש בערבוב של זרמים סמוכים של H2 ו-F, בתוך מהוד אופטי, כדי ליצור מצב בו HF מעורר שהחזיק מעמד.
שימושים
לייזר כימי יכול להיות שימושי בתחומים שונים, אבל השימוש העיקרי שלו הוא צבאי. מערכת נאוטילוס שפותחה על ידי ארה"ב וישראל והשתמשה בלייזר כימי הייתה מתוכננת ליירט רקטות ופגזי ארטילריה. המערכת נגנזה ב2007 בין היתר בשל הסכנה מהחומרים הרעילים הנפלטים בשימוש בלייזר.
הערות שוליים
- ^ J. C. Polanyi, Proposal for an Infrared Maser Dependent on Vibrational Excitation, The Journal of Chemical Physics 34, 1961-01-01, עמ' 347–348 doi: 10.1063/1.1731608
- ^ Jerome V. V. Kasper, George C. Pimentel, HCl Chemical Laser, Physical Review Letters 14, 1965-03-08, עמ' 352–354 doi: 10.1103/PhysRevLett.14.352
- ^ Spencer, D. J.; Jacobs, T. A.; Mirels, H.; Gross, R. W. F., Continuous-Wave Chemical Laser, International Journal of Chemical Kinetics, 1969, עמ' 493-494
- ^ Spencer, D. J.; Jacobs, T. A.; Mirels, H.; Gross, R. W. F., U.S. Patent 3,688,215, google patent, 1972
36123445לייזר כימי