לוק-אוליבייה מרסון
 | |
| לידה | 21 במאי 1846 |
|---|---|
| פטירה | 13 בנובמבר 1920 (בגיל 74) |
| מקום קבורה | פר לשז |
| מקום לימודים | בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות, אקדמיית צרפת ברומא |
| תחום יצירה | אמנות חזותית, ציור, איור ספרים |
| זרם באמנות | האומנות האקדמית |
| השפעה על | Ernest Amas, Louis Barillet, מרטין פוירשטיין, Gaston Thys, Lucien-Paul Pouzargues, Marie-Louise Bion, מרתה סטטלר, Henri Pontoy |
| יצירות ידועות | Q17491190, Q17491955, Q17491998 |
| פרסים והוקרה | מפקד בלגיון הכבוד, פרס רומא, אביר בלגיון הכבוד, קצין בלגיון הכבוד, מדליית זהב, Exhibition of French Artists gold medal |
לוק-אוליבייה מרסון, צרפתית: Luc-Olivier Merson (21 במאי 1846 – 13 בנובמבר 1920) היה צייר ומאייר אקדמי צרפתי הידוע גם בזכות בולי הדואר ועיצובי המטבעות שלו.[1]
ביוגרפיה
נולד בשם ניקולס לוק-אוליבייה מרסון בפריז, צרפת, הוא גדל במשפחה אמנותית, בנו של צ'ארלס-אוליבייה מרסון, צייר ומבקר אמנות. הוא למד אצל גוסטב צ'אסוונט באקול דה דסין ולאחר מכן אצל איזידור פיס בבית הספר לאמנויות יפות. עבודתו הראשונה של מרסון הוצגה בסלון פריז ב-1866 ושלוש שנים לאחר מכן זכה בפרס רומא. במהלך חמש השנים שעבד באיטליה, התרכז באמנותו בנושאים דתיים והיסטוריים.
בחזרתו לצרפת, בשנת 1875 הוא זכה במדליית הפרס הראשון בתערוכה של חברת אמנים צרפתיים. "נוטרדאם דה פריז", אחד מציוריו הידועים ביותר של מרסון, נוצר בשנת 1881 כתוצאה מהפופולריות העצומה של הרומן של ויקטור הוגו בעל אותו השם. עם הדימויים הגותיים המיסטיים שלו, סגנונו משקף את השפעתה של התנועה הסימבוליסטית שהתפתחה אז.
מרסון יצר הזמנות דקורטיביות גדולות עבור מוסדות כגון ארמון הצדק, מוזיאון לואי פסטר והפסיפס בבזיליקת הסאקרה קור. הוא גם הכין את יצירות האמנות עבור ויטראז'ים, שניתן למצוא בכנסיית השילוש הקדוש ריטנהאוס בכיכר פילדלפיה, פנסילבניה. הערכתו עלתה במידה ניכרת לאחר שהוענקה לו מדליית זהב על ציורו בתערוכה העולמית של 1889, ובשנת 1892 הוא נבחר לאקדמיה לאמנויות יפות.
עד שנת 1900 תכנן מרסון בולי דואר עבור הדואר הצרפתי ולדואר מונקו. הוא לימד באקדמיה ויטי בשנת 1903.[2] ב־1908 הוא קיבל חוזה עם הבנק של צרפת ליצור מספר עיצובים עבור כמה מהשטרות של המדינה. בין 1906 ל-1911 הוא לימד באקול דה-בו-ארט,[3] עם סטודנטים כמו קלמנט סרו, שבסופו של דבר גם יעצב בעצמו בולים ושטרות. מרי דיגנם ומרי סרגנט פלורנס היו בין תלמידיו. כהוקרה על תרומתו לתרבות הצרפתית, הוענקה למרסון אות לגיון הכבוד.
מוות
מרסון נפטר בפריז ב-1920, עבודתו נשכחה במידה רבה כתוצאה מהפופולריות המוחצת של צורות האמנות האוונגרד כפי שנראו ביצירותיהם של האימפרסיוניסטים ותנועות אמנותיות אחרות.
בין תלמידיו של מרסון הייתה הציירת האמריקאית קלייר שוטלוורת[4] והשווייצרית מרתה קונץ.[5]
קישורים חיצוניים
- לוק-אוליבייה מרסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Adolpe Giraldon: Luc Olivier Merson - Une noble vie d'artiste (1929)
- ^ "Vitti, ??-??", The Correspondence of James McNeill Whistler, University of Glasgow, retrieved 2017-07-17
- ^ École Nationale des Beaux-Arts: Exposition de l'oeuvre de Luc Olivier Merson (mai 1921)
- ^ Jules Heller; Nancy G. Heller (19 December 2013). North American Women Artists of the Twentieth Century: A Biographical Dictionary. Routledge.
- ^ Studer, Daniel. Martha Cunz 1876-1961: Eine Schweizer Jugendstilkünstlerin in München. St. Gallen: Verlagsgemeinschaft St. Gallen, 1993. (in German)
לוק-אוליבייה מרסון40080192Q390904