לוניניץ
מדינה | בלארוס |
---|---|
וובלסט | ברסט |
ראיון | לוניניץ |
שטח | 55 קמ"ר |
אוכלוסייה | |
‑ בעיירה | 24,220 (2015) |
קואורדינטות | 52°15′00″N 26°48′40″E / 52.25000°N 26.81111°E |
לונינץ (בלארוסית: Лунінец, ברוסית: Лунинец, בפולנית: Łuniniec) היא עיירה במחוז ברסט ליטובסק בבלארוס.
היסטוריה
לונינץ מוזכרת לראשונה בכתובים בשנת 1540. היא נכללה במחוז פינסק של פולין עד החלוקה השנייה של פולין בשנת 1793 עת עברה לשלטון רוסי. בשנת 1888 נבנה בה צומת מסילות ברזל, ובשנת 1905 הוקמה בה תחנת רכבת גדולה.
בשנת 1920 עברה לונינץ לידי הרפובליקה הפולנית השנייה שזה עתה קמה, אך בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב עברה בספטמבר 1939 לידי ברית המועצות. בשנים 1944-1941 הייתה העיירה תחת שלטון גרמניה הנאצית, ולאחר מכן שבה להיות חלק מבלארוס - בתחילה כחלק מברית המועצות, ולאחר התפרקותה, בבלארוס העצמאית.
יהודי לונינץ
יהודים רבים עברו ללונינץ בעקבות הקמת מסילת הברזל שעברה בה. היהודים התרכזו ברובע זמד וסביב השוק. בשיאה כללה הקהילה היהודית כ-3,000 איש, כשליש מתושבי העיירה. בעיירה פעלו מספר חסידיות: חסידות קרלין סטולין, חסידות ברזנה וחסידות הורודוק. בעיירה הייתה ישיבה של חסידות קרלין, ובמשך מספר שנים כיהן בראש הישיבה במקום הרב אלעזר מנחם מן שך. רב העיירה הראשון והיחיד שכיהן בה היה הרב אלתר יהודה זוליאר, מחסידי סטולין, שכיהן כרב במשך מעל 40 שנה.
עם כיבוש העיירה בידי הגרמנים בתחילת יולי 1941, הטילו אלו גזירות שונות על יהודיה, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, החרמת רכוש וגיוס לעבודות כפייה. כמו כן, רצחו הגרמנים את הרופאים היהודים בעיירה.
באוגוסט 1941 רצחו הנאצים את רוב הגברים היהודים מגיל 14 ומעלה בעיירה. כ-3,000 היהודים שנותרו בעיירה, בעיקר נשים וילדים, הועברו במרץ 1942 לגטו שהוקם בה, אליו הובאו בהמשך יהודים נוספים מיישובי הסביבה, ובו סבלו היהודים מרעב כבד ומהוצאות להורג בידי השוטרים הבלארוסים.
ב-18 באוגוסט 1942 נרצחו כ-2,800 מיהודי הגטו מחוץ לעיירה, ובאוקטובר 1942 נרצחו כ-100 היהודים האחרונים שהושארו בגטו.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת לונינץ, בספריית העיר ניו יורק
- "לוניניץ", באתר JewishGen (באנגלית)
- לונינייץ (Łuniniec), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- לונינייץ באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "לוניניץ", באתר השטעטל הווירטואלי
23500744לוניניץ