הלוויה צבאית
הלוויה צבאית היא הלוויה הנערכת לחללי כוחות הביטחון (צבא, משטרה ומספר מצומצם של אזרחים). להלוויה כזו נוספים מאפיינים טקסיים שאינם נהוגים לרוב בהלוויה אזרחית.
הלוויה צבאית נערכת לכל חייל שנהרג בעת שירותו הצבאי, מכלל זרועות הצבא. לחללי כוחות שיטור מקוימת הלוויה משטרתית, בעלת מאפיינים דומים לזו הצבאית. ברחבי העולם נהוג לעיתים לערוך הלוויה צבאית גם לווטרנים. קיימים מאפיינים דומים בין הלוויה צבאית והלוויה ממלכתית.
ההלוויה מנוהלת לרוב על ידי קצין ובנוכחות איש דת לפי דתו של החלל.
מאפיינים בולטים
לרוב, הלוויה צבאית נערכת בנוכחות משמר כבוד, היורה מספר מטחי כבוד. ארון המתים עטוף בדגל הלאום, ובמספר מדינות נהוג להגיש אותו למשפחה האבלה. במספר מדינות קבועה תרועה מיוחדת או שיר המושר בעת ההלוויה.
בישראל
לפי פקודת מטכ"ל 38.0116, שנקבעה בשנת 1952, הזכאים ללוויה צבאית:[1]
- חייל בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל שנספה או שנפטר, בנסיבות כלשהן, בזמן שירותו הצבאי.
- חייל בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל שנספה או שנפטר בדרכו להתייצב לשירות או בדרך לביתו לאחר ששוחרר משירות.
- רב-אלוף או אלוף שנפטרו בעת שירות פעיל, או שלא בעת שירות פעיל, בין אם פרשו משירות פעיל ובין אם לא.
- אזרחים לפי החלטה מיוחדת של שר הביטחון. (בעיקר נפגעי פעולות איבה).
- חיילים שמקום קבורתם לא נודע, שהרב הצבאי הראשי הכריז עליהם כחלל שמקום קבורתו לא נודע.
- עובדי שירות הביטחון הכללי או עובד המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים שנפלו בעת מילוי תפקידם.
- חניך בהכשרה קדם-צבאית הנערכת במסגרת צבאית, מועמד לשירות ביטחון שנפל במהלך פעילות הכנה לשירות ביחידה מובחרת הנערכת במסגרת צבאית, ושוחר שנפל במהלך פעילות צבאית שהיא חלק מההכשרה שהוא עבר במסגרת השוחרות.
- אזרחים שעוטרו בעיטור הגבורה.
- לוחמי מחתרת שנפלו בניכר לפני קום המדינה והמובאים לקבורה במדינת ישראל.
- שוטרים.
על אף שביהדות לא נהוג לקבור בארון מתים אלא בתכריכים, חללי צה"ל מובאים למנוחות בארון עץ ללא עיטורים. אחת הסיבות לכך היא שפעמים רבות גופותיהם של הנופלים בקרב אינן שלמות. דגל המדינה העוטף את הארון לא נמסר למשפחה. את ההלוויה מנהל קצין שלישות, והיא בנוכחות רב צבאי וחזן צבאי, במקרה של נפילת יהודים.
במדינות אחרות
ארצות הברית
בארצות הברית נהוג טקס ארוך יחסית ומפורט. בטקס ישנו טקס הספד על ידי איש דת. משמר כבוד, שחלק ממנו הם נושאי הארון, מלווה את המת. בהלוויה של אישיות צבאית בכירה, החל מדרגת קולונל, הארון מובל על ידי עגלה רתומה לסוסים ללא רוכב או על ידי רכב מיוחד. תרועת אבל מושמעת על ידי נגן ביוגל יחיד. הדגל העוטף את הארון מקופל על ידי המשמר לקיפול קבוע ומיוחד בן 13 שלבים, בו כל קיפול הוא בעל משמעות אחרת, ונמסר למשפחה. במקרים מסוימים מבוצעת הצדעה אחרונה, או טיסה במבנה חסר על מנת לחלוק כבוד לנפטר. מטח כבוד של שלוש יריות נורה על ידי כיתה בת 3–7 אנשי צבא.
הממלכה המאוחדת
בממלכה המאוחדת ובמדינות חבר העמים הבריטי נהוגה הלוויה צבאית דומה לזו האמריקאית, ובה נורים מטחי כבוד בעת הורדת המת אל קברו.
רוסיה
בפדרציה הרוסית, טקס ההלוויה הצבאית דומה מאד לזה האמריקני. את הטקס נושא איש דת שלאחריו נורים שלושה מטחי כבוד. לאחר מכן ארונו של החייל נישא על ידי משמר כבוד, שכמה מהם נושאים את הארון. הארון נעטף בדגל רוסיה לאורך כל ההלוויה. לפני הורדת הארון אל הקבר, המשמר מסיר הדגל. כאשר מורד הארון אל הקבר, מתנגן ברקע המנון רוסיה. כשהארון נח בקבר, נמסר דגל רוסיה לידי משפחת/קרובי המת. לעיתים נערך מטס כבוד. בתקופת האימפריה הרוסית, החייל המנוח היה מובל בכרכרה - נוהג שלא נזנח עד לסוף מלחמת העולם השנייה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לוויות של אנשי צבא |
- פקודת מטכ"ל 38.0116 טקס לוויה צבאית או טקס גילוי מצבה לחייל שמקום קבורתו לא נודע
- פקודת מטכ"ל 38.0116 טקס לוויה צבאית או טקס גילוי מצבה לחייל שמקום קבורתו לא נודע
הערות שוליים
22977531הלוויה צבאית