לגיון דוכס בראונשווייג
 | |
| סמל הלגיון | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
שחורי בראונשווייג הכוח השחור / הלגיון השחור |
| מדינה |
.svg){kind=small} דוכסות בראונשווייג |
| שיוך |
 הממלכה המאוחדת פרוסיה |
| סוג | חיל רגלים, חיל פרשים וארטילריה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1806–1918[2] (כ־112 שנים) |
| מקים היחידה | פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל |
| מלחמות | המלחמות הנפוליאוניות |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | כ-5,962 (ערב קרב ווטרלו)[1] |
לגיון דוכס בראונשווייג (בגרמנית: Herzoglich Braunschweigisches Korps) הוא כוח צבאי מעורב שהוקם על ידי פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל ב-1809 כתגובה למערכה של נפוליאון בונפרטה בגרמניה.
הלגיון מוכר במיוחד עבור לחימתו לצד כוחות הקואליציה במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הוא שירת ככוח צבאי התנדבותי של דוכסות בראונשווייג וגם תחת פיקוד הצבא הבריטי ובמחצית המאה ה-19 תחת פיקוד הצבא הפרוסי. לאורך כל ההיסטוריה של הלגיון, הוא היה מזוהה במיוחד עם צבע המדים השחור שאפיין את רוב חיילי הלגיון וסמל הגולגולת (טוטנקומף) שעיטר את כובעי השאקו שלהם. משום המדים השחורים, הלגיון זכה לכינוי שחורי בראונשווייג (Black Brunswickers) בעיקר על ידי הבריטים, ובפי הגרמנים כונה הכוח השחור (Schwarze Schar) או הלגיון השחור (Schwarze Legion).
היסטוריה
לגיון בראונשווייג הוקם על ידי פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל מכספו האישי, כאשר תחילה הורכב מכ-2,300 מתנדבים ברובם תושבי הדוכסות. בשלוש השנים הראשונות לקיומו, לחם לחם לצד כוחות הקואליציה כנגד צבא נפוליאון עד ששטחי הדוכסות יחד עם שאר נסיכויות גרמניה נפלו לידי הרפובליקה הצרפתית.
הלגיון הצליח להימלט מגרמניה ב-1809 אל מול הכיבוש הצרפתי ופונה על ידי הצי המלכותי הבריטי לממלכה המאוחדת. הוא נכנס לשרת תחת הצבא הבריטי והדוכס קיבל דרגת לוטננט גנרל כמפקד הכוח שפוצל לשני רגימנטים; רגימנט היגרים בראונשווייג-אולז (רגלים קלים) ורגימנט ההוסרים בראונשווייג-אולז. כחלק מחיל המשלוח הבריטי לחמו הרגימנטים הבראונשייגים בחצי האי האיברי ובהמשך במערכת ווטרלו, שם בקרב קאטר ברה נהרג דוכס בראונשווייג עצמו כשהוא מוביל את חייליו בשדה הקרב. לאחר הניצחון בקרב ווטרלו וסיומן של המלחמות הנפוליאוניות המשיך הלגיון לשרת את דוכסות בראונשווייג החופשית.
בשנת 1866 הלגיון התמזג לשורות הצבא הפרוסי על שני הרגימנטים שלו בשם "רגימנט רגלים בראונשווייג מס' 92" ו-"רגימנט הוסרים בראונשווייג מס' 17". שני הרגימנטים המשיכו לשרת תחת הצבא הפרוסי ולאחר מכן תחת צבא האימפריה הגרמנית עד שפורקו סופית עם סיום מלחמת העולם הראשונה ב-1918. רגימנט ההוסרים בראונשווייג לצד רגימנט משמר ההוסרים הראשון והשני היו שלוש יחידות הפרשים היחידות במלחמת העולם הראשונה שעשו שימוש בסמל הטוטנקוף[3].
תמונות
-
רובאים ומאחוריהם חיילים רגליים, 1809. -
-
גדוד המשמר, 1843.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Otto Von Pivka, The Black Brunswickers, Oxford UK: Osprey Publishing, 1973.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
הערות שוליים
29249448לגיון דוכס בראונשווייג