לאשצ'וב

לאשצ'וב (בפולנית: Łaszczów; באוקראינית: Лащів) היא עיירה הנמצאת ביחידת המנהל טומאשוב לובלסקי, כחלק מפרובינציית לובלין, במזרח פולין. הוקמה באמצע המאה ה-16. מספרה של האוכלוסייה בעיירה כיום עומד על כ-2,341 תושבים^[1].

עד למלחמת העולם השנייה הייתה רוב אוכלוסיית העיירה יהודית, ופעלה בה כקהילה תוססת בסגנון שטעטל קלאסי, עד להשמדתה המוחלטת על ידי הגרמנים לאחר גירוש אכזרי למחנה ההשמדה בלז'ץ (או סוביבור). מצויים בה שרידים רבים המעידים על הקהילה היהודית המפוארת שהתקיימה במקום, ממנה נשארו רק בודדים.

מבחינה מנהלית הוקמה מחדש כעירייה עצמאית ב-1 בינואר 2010, לאחר שבעבר היה לה מעמד של עיר בין 1549 ל-1870^[2], זהו מקום מושבו של גמינה (מחוז מנהלי) הנקראת גמינה לאשצ'וב. היא שוכנת כ-25 ק"מ (16 מייל) מזרחית לטומשוב לובלסקי ו-114 ק"מ (71 מייל) דרומית-מזרחית לבירה האזורית לובלין.

היסטוריה

מקורותיה של העיירה לאשצ'וב מתוארכים לאמצע המאה ה-16, ממסמך משנת 1549 מפיוטרקוב טריבונלסקי שנכתב עלי ידי המלך זיגמונט אוגוסט המורה לבנות את העיירה.

בתחילה רצו לקרוא לעיר בשם "פרבדה" (אמת) אך כינוי זה לא השתמר זמן רב, וכבר בשנת 1578 נקראה העיירה לאשצ'וב (על שם המשפחה של בעלי הקרקע).

בתחילת המאות ה-16 וה-17, העיר הייתה מרכז חשוב של הרפורמציה הפולנית. בלאשצ'וב הייתה קהילה ארינית ובית הדפוס בבעלותם, שפעל עד שנת 1603. באותה שנה, כחלק ממאמציו של פיוטר גוראיסקי, קיבלה העיר לאשצ'וב אישור לארגן ירידים. במאה ה-17, התפתחותה של העיר נבלמה.

בשנת 1702, העיר נשרפה על ידי השוודים בפיקודו של הגנרל סטנבוק. בשנת 1745, החלה בניית כנסייה ומכללה עבור המסדר הישועי בעיר.

בשנת 1754 נפגעה העיר משריפה שגרמה לנזקים גדולים. בעקבות כך, הבעלים – פרנצישק סלזי פוטוצקי הורה לתושבים לבנות בנייני לבנים במקום בנייני עץ.

בשנת 1902 עמדה אוכלסיית לאשצ'וב 2,600 תושבים, רובם הגדול יהודים. בשנת 1908 הוקמה ביישוב יחידת כיבוי אש.

במהלך קרב קומארו ב-1914, לאשצ'וב הייתה זירת הלחימה הרוסית-אוסטרית. בשנת 1915, לאחר שלאשצ'וב נכבשה על ידי האוסטרים, הם בנו מסילת רכבת צרה מאוהנוב לוולדז'ימייז' וולינסקי.

בשנת 1916 הוקם ביישוב בית ספר יסודי פולני. במלחמת העולם השנייה שכן בבית הספר תחנת ז'נדרמריה גרמנית. ב-25 בדצמבר 1942 השלימו הגרמנים את כיבוש של העיירה כחלק ממלחמת העולם השנייה. ביוני 1944, נשרפה חלק מהעיירה על ידי צבא המורדים האוקראיני (UPA).

הקהילה היהודית

לאורך קיומה כעיירה הייתה בה קהילה יהודית גדולה, שהיוותה למעשה את הרוב המכריע של התושבים, היא הושמדה כליל על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.

האזכור הראשון של יהודים בלאשצ'וב מגיע משנת 1629. בתקופה זו היו בבעלות יהודים שני בתים בעיר. בשנת 1643 גדל מספר בתי היהודים לשלושה. הקהילה היהודית המקומית נרצחה בידי חיילות הקוזקים של בוגדן חמלניצקי ב-1648 כחלק מגזרות ת"ח-ת"ט.

במחצית השנייה של המאה ה-17 הוקמה הקהילה מחדש, ובסוף המאה ה-17 או במחצית הראשונה של המאה ה-18 הוכרה כקהילה עצמאית. כחלק מהקמת הקהילה אז הוקמו במקום בית הכנסת ובית הקברות היהודי.

באמצע במאה ה-18 חיו בלאשצ'וב כ-600 יהודים. הם עסקו במסחר (בעיקר תבואה) ובמלאכה. הם גרו בבתים מסביב לכיכר השוק. בשנת 1782 קיבלו היהודים אישור לשפץ את שרידי בניין אוצר הטירה לשעבר והבתים הסמוכים, שנהרסו בראשית המאה ה-18 על ידי השוודים, ולבנות במקום בית כנסת ובית קהילה.

במאה ה-19 היה בעיר זמן מה בית דפוס יהודי. ב-1815 כיהן כרב מרדכי זיסקינד. בשנת 1820 מנתה לאשצ'וב 411 תושבים, בהם 347 יהודים (84%). בשנת 1831 פתח המנתח היהודי אלפונס ברוסטדט על חשבונו בית רפואה בעיירה ובו 30 מיטות, המיועד לפצועים במרד נובמבר. בשנת 1840 היה שרול בינדר הספר בעיר.

בשנת 1842 מנתה לאשצ'וב 1,160 תושבים, בהם 933 יהודים (80%). ב-1856 מנתה העיירה 1,076 תושבים, בהם 1,010 יהודים (93%). ב-1909 היה שמואל גלאס הרב, ומר אהרון גרינדלר היה נשיא וועד הקהילה. בשנים 1914–1918 היו בעיר בית כנסת ושלושה בתי מדרש.

בספטמבר 1920 התרחש בעיירה פוגרום שבעקבותיו עזבו חלק מהתושבים היהודים את העיר לצמיתות. על פי נתוני המפקד שנערך ב-1921, היו בלאשצ'וב 1,141 תושבים, בהם 1,041 יהודים (91%). בתקופת בין המלחמות היו בית כנסת ושני בתי מדרש משותפים (אחד ליד בית הכנסת, השני בכיכר השוק), וכן בית קברות, מקווה ובית מטבחיים. היו ארגוני צדקה, כולל: חברה לסיעוד חולים בשם "ביקור חולים" ולינת הצדק.

במלחמת העולם השנייה

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, היוו היהודים 99% מתושבי לאשצ'וב. מה שהפך אותה לאחד הריכוזים היהודים הגבוהים, וסיווג את העיירה כשטעטל הומוגני.

בספטמבר 1939, נכבש מערב פולין על ידי הצבא הגרמני כחלק ממלחמת העולם השנייה. ב-1940 הקימו הגרמנים יודנרט שכלל כ-12 איש מהעיירה. ב-25 בדצמבר 1942 רצחו הגרמנים 75 מתושבי העיירה. השמדת הקהילה המקומית התרחשה ב-17 במאי 1942. אז הגרמנים ירו בכמה מהיהודים, וגירשו את השאר למחנה ההשמדה בלז'ץ, (לפי מקורות אחרים – למחנה בסוביבור) שם נרצחו כולם. במהלך הגירוש הצליחו כמה עשרות יהודים להימלט ליער סמוך, אך רובם נתפסו ואז נורו בסתיו 1942. רק יהודים בודדים מלאשצ'וב שרדו את הכיבוש הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. הגרמנים הרסו גם חלק מהמבנים השייכים לקהילה היהודית. גם כיום ניתן לראות שרידי מבנים השייכים לקהילה היהודית, כבתי כנסת, ומקוואות. מבית הקברות היהודי במקום, שהוקם בערך במאה ה-18, נותרה רק מצבה אחת, משנת 1824 או 1828.