ליאו זקס

ליאו זקס
לידה	14 באוקטובר 1924
פטירה	12 בדצמבר 2013 (בגיל 89)
ענף מדעי	גנטיקה
מקום מגורים	גרמניה, ישראל
פרסים והוקרה	חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וחתן פרס וולף בשנת 1980
תרומות עיקריות
	מחקר בתחומי הגנטיקה. גילוי מערכת התרבית להתפתחות תאי דם

פרופ' ליאו זַקְס (Leo Sachs;‏ 14 באוקטובר 1924 – 12 בדצמבר 2013) היה פרופסור לביולוגיה מולקולרית ומראשוני חוקרי הגנטיקה בישראל.

זקס היה הראשון שהשתמש למטרות איבחון בתאים ממי שפיר סביב העובר. השיטה קיבלה את השם אמניוסינתזה, או בדיקת מי שפיר.

ביוגרפיה

זקס נולד בלייפציג שבגרמניה בשנת 1924, ובשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, היגר לאנגליה. בתום מלחמת העולם השנייה, הצטרף לתנועת נוער ציונית והחל בלימודי חקלאות כהכנה לחיים בקיבוץ. הוא סיים דוקטורט בגנטיקה באוניברסיטת קיימברידג' ובשנת 1952 עלה לישראל והצטרף לסגל מכון ויצמן למדע. בראשית דרכו במכון, נתבקש זקס לייסד את המחלקה לגנטיקה.

בין 1974 ל-1979, כיהן זקס כדיקן הפקולטה לביולוגיה של המכון^[1].

מערכת התרבית להתפתחות תאי דם נתגלתה על ידיו לראשונה בשנת 1963. מחקריו התמקדו בהתפתחות תאי אב ויכולת השיבוט באמצעות חלבונים לוויסות ומיון גידולים משובטים. מכלול עבודתו הביאה להתקדמות כלל-עולמית בחקר מחלת הסרטן והמחקר הגנטי. ביחד עם חיים גינזבורג הם גידלו לראשונה תרביות תאים שהפכו לסרטניים בעקבות חדירה של וירוסים.

מחקריו זיכו אותו בהוקרה בינלאומית והוא היה אזרח הישראלי הראשון בין חתני פרס וולף (1980). בשנת 1972 קיבל זקס את פרס ישראל למדעי החיים (1972) והוא חתן פרס רוטשילד, פרס א.מ.ת (2002) וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחבר האקדמיות הלאומיות למדעים של ארצות הברית ואנגליה.