לאו השביעי
|
האפיפיור לאו השביעי (בלטינית: Leo VII; מת ב-13 ביולי 939) היה האפיפיור מ-3 בינואר 936 עד מותו בשנת 939.
ביוגרפיה
בחירתו של לאו השביעי לאפיפיורות הובטחה על ידי אלבריק השני מספולטו, שליט רומא באותה עת, לאחר מותו של האפיפיור יוחנן האחד עשר. אלבריק רצה לבחור את האפיפיור, כדי שהאפיפיורות תמשיך להיכנע לסמכותו. לאו היה הכומר של כנסיית סיקסטוס הקדוש ברומא, ונחשב לנזיר בנדיקטיני. הייתה לו שאיפה קטנה כלפי האפיפיורות, אבל הסכים תחת לחץ לקבל אותה.
לאו השביעי שלט שלוש שנים בלבד. רוב הבולות האפיפיוריות שלו היו מענקי פריבילגיה למנזרים, ובייחוד למנזר קלוני.[1] לאו קרא לאודו מקלוני לתווך בין אלבריק להוגו מפרובאנס, אביו החורג של אלבריק, מלך איטליה. אודו הצליח במשא ומתן על הפסקת אש לאחר שהסדיר נישואים בין בתו של הוגו, אלדה לאלבריק. לאו השביעי מינה גם את פרידריך, הארכיבישוף של מיינץ, כמתקן בגרמניה. לאו איפשר לפרידריך לגרש יהודים שסירבו להיטבל, אך הוא לא אישר את הטבלתם הכפויה של היהודים.[2]
ב-13 ביולי 939 מת לאו ברומא, ובמקומו נבחר לאפיפיור סטפנוס השמיני.
קישורים חיצוניים
- לאו השביעי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Mann, Horace.
- ^ Popes Through The Ages by Joseph Brusher S. J.
| הקודם: יוחנן האחד עשר |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: סטפנוס השמיני |
לאו השביעי29481425Q182489