כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו

כל הראוי לבילה (לבלילה - ערבוב) אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בלילה מעכבת בו הוא כלל הלכתי הקובע עיקרון מהותי לחלק מהמצוות. לפי כלל זה, אותו טבע רבי זירא, לעיתים קיימים תנאים הלכתיים שאינם מעכבים, עם זאת הדרישה של ההלכה היא שתנאים אלה יוכלו להתקיים באופן עקרוני, אף על פי שאין חיוב שהם ייעשו בפועל.

חידושו של רבי זירא היא הפיסקה השניה בדבריו ש"כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו", לולא דבריו של רבי זירא גם דבר שאינו ראוי לבילה בילה לא הייתה מעכבת בו.

מקור הכלל

במשנה במסכת מנחות נפסק, כי על המביא קרבן מנחה להביא עד שישים עשרונות בכלי אחד, שכן יותר מכן לא ניתן לערבב ביעילות את הקמח עם השמן שבו. התלמוד מקשה על כך מברייתא, בה נכתב כי גם אם מביא המנחה לא ערבב את מנחתו - המנחה כשרה, ואם כן מדוע המנחה חייבת להיות בשיעור כזה המאפשר ערבוב יעיל? על כך משיב רבי זירא: ”כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו.”

רש"י מסביר כי מצוות הבלילה אף על פי שאינה מעכבת בכשרותה של קרבן המנחה, הרי היא סימן משמעותי על סוג המנחה עליה מדובר בתורה, שכן בתורה כתוב ”ויצק עליה שמן”, וכתוב גם ”מנחה בלולה”, ומכאן שמדובר במנחה המובאת בצורה כזו הניתנת לבלילה; נמצא, שהמביא מנחה שאינה ראויה להיבלל, אין הוא מביא כלל את המנחה עליה מדובר בתורה אלא סוג אחר לגמרי; אבל כאשר המנחה בצורתה מתאימה לזו עליה מדובר בתורה, וחסר בה רק הבלילה בפועל, שם אין מצווה זו מעכבת את כשרותה של המנחה, שכן אין מפורש בתורה שמנחה שלא נעשתה בה בלילה אינה כשרה.

שימושים הש"ס

הכלל מוזכר פעמים מספר בש"ס ובקרב הראשונים והפוסקים ככלל יסודי. אחת מהפעמים בו הוא מוזכר, הוא במסכת נדרים. הגמרא פוסקת, כי למרות שאין חובה על הבעל לשמוע את הנדר כדי להתירו, ולכן הוא יכול אף לבצע שליח כדי להפר את הנדר, וזאת למרות שכתוב בפסוק "ושמע אישה", אין לומר כי הכוונה היא שיש חובה דווקא לשמוע את הנדר, אלא הפסוק בא להוציא חרש מלהתיר את נדרי אשתו, שכן "כל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו".