ישראל דיקר
 | |
| דיקר באתר הבנייה של תיאטרון הבימה | |
| לידה |
1898 פולין |
|---|---|
| פטירה |
1949 (בגיל 51 בערך) תל אביב |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| זרם באמנות | הסגנון הבינלאומי |
| יצירות ידועות | מעונות עובדים ג', מעונות עובדים ז', בניין יעקב זיסקינד |
ישראל דיקר (1898 - 1949) היה אדריכל ישראלי ממוצא פולני, הנחשב לאחד מהאדריכלים הראשיים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב[1]. דיקר היה ממתכנניה הראשונים של העיר חולון, וכן ממתכנני שיכוני "מעונות עובדים" בתל אביב[2].
קורות חיים
דיקר נולד בפולין, באזור שהיה בשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית בשנת 1898. למד אדריכלות בפראג. בשנות העשרים, לאחר תקופה נוספת של לימוד ברומא ובפראג, במהלכה פרסם בכתב העת היהודי־אילקי "La Rassegna Mensile di Israel"[3] עלה דיקר לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. במשך ארבע שנים, דיקר תכנן מבנים שונים הקשורים להסתדרות, והיה ממתכנניה הראשיים של "קריית עבודה" (כיום חולון)[4], ומעונות עובדים ג' בתל אביב, הפונים לרחוב ברוך שפינוזה, וכן מעונות עובדים ז' הפונים לרחוב ריינס[5][6].
בשנות השלושים ערך מספר כתבי עת אדריכליים, ובפרט את כתב העת "הבניין במזרח הקרוב, ירחון לארכיטקטורה" שפורסם החל מ-1934, והוקדש בעיקר לנושאים הקשורים לדיור קואופרטיבי ואדריכלות בסגנון הבינלאומי[7][8]. כתב עת זה קיבץ את רעיונותיה של קבוצת אדריכלים מן הסגנון הבינלאומי שכללה גם את אריה שרון, יוסף נויפלד, דב כרמי, ועוד; קבוצה זו שאפה להביא את תפיסות הארכיטקורה המודרניסטית לתשומת לבן של הרשויות הציוניות והציבור הכללי. הדבר עלה בהצלחה, כאשר לאחר זמן קצר החלו לכלול אדריכלים בוועדת הבנייה העירונית של תל אביב, מה שגרם לסטנדרטיזציה של הסגנון הבינלאומי ברחבי העיר[6].
במהלך מלחמת העולם השנייה סייע דיקר לממשלה הבריטית בפרויקטי בנייה שונים ברחבי המזרח התיכון. דיקר התמחה בשיכוני מגורים למעמד הפועלים, ועבד בחברת שיכון עובדים. בשנת 1947 השתתף בתכנון בניין יעקב זיסקינד במכון ויצמן[9]. אחרי הקמת המדינה עבד במשרד העבודה והבינוי בתור מפקח מחלקת הדיור, אך נפתר זמן קצר לאחר מכן[4].
קישורים חיצוניים
- ארכיון ישראל דיקר באתר הספרייה הלאומית
- מידע על ישראל דיקר בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של ישראל דיקר, באתר "סימניה"
הערות שוליים
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים תוכנן ביום חול: ראיון עם האדריכל האמריקאי איאן ביידר, באתר הארץ - ^ אלונה ניצן שיפטמן, Contested Zionism-Alternative Modernism: Erich Mendelsohn and the Tel Aviv Chug in Mandate Palestine, Architectural History 39, SAHGB Publications Limited, 1996, עמ' 147-180, 157 doi: 10.2307/1568611
- ^ ישראל דיקר, Lapidi, La Rassegna Mensile di Israel 2, 1\2, Unione delle Comunitá Ebraiche Italiane, 1926, עמ' 147-180, 157
- ^ 4.0 4.1 מרדכי נאור, Israel's cradle: the National Institutions Building, חולון: Holon : Yehuda Dekel Library - Society for Preservation of Israel Heritage Sites, 2020, עמ' 321
- ^ תל אביב 100. האנציקלופדיה העירונית, מעונות עובדים ז' (מעו"ז)
- ^ 6.0 6.1 לוין, מיכאל ד., The white city, Progressive Architecture 11, New York: Penton Media, Inc., Penton Business Media, Inc. and their subsidiaries, 1984, עמ' 117
- ^ לוין, מיכאל ד., The white city, Progressive Architecture 11, New York: Penton Media, Inc., Penton Business Media, Inc. and their subsidiaries, 1984, עמ' 120
- ^ הארכיון ההיסטורי של הטכניון ע”ש יהושע נסיהו, הספרייה הלאומית
- ^ מכון ויצמן
32630488ישראל דיקר