ישי פבלוביץ' קאזינץ
| לידה |
9 באפריל 1910 גניצ'סק, גוברניית קייב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
7 במאי 1942 (בגיל 32) מינסק, ברית המועצות  |
| השתייכות | מחתרת עיר מינסק |
| תקופת הפעילות | 1941–1942 |
| דרגה | סמל |
| תפקידים בשירות | |
| ראש המחתרת | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (8 במאי 1965) עיטור הכוכב הזהב[1] עיטור לנין ביחד עם עיטור גיבור ברית המועצות) | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מהנדס | |
| הנצחה | |
|
כיכר בעיר מינסק קרויה על שמו רחוב בשכונת אוקטיאברסקי ושתי סימטאות של העיר מינסק קרויים על שמו וקיר זיכרון הורכב על בית מס' 1 ברחוב קיר זיכרון הורכב על בניין עיריית מינסק איוון נוביקוב כהקדשה לו ולמחתרת כתב את ספר הראשון בטרילוגיה "חזית מינסק" – "הריסות יורות עם וידוי"("Руины стреляют в упор") במאי ויטלי צ'טווריקוב צילם בשנות השבעים סדרה בעלת ששה פרקים "הריסות יורות..."[2] | |
ישי פאבלוביץ' (פינחוסוביץ') קאזינץ (9 באפריל 1910, גניצ'סק, האימפריה הרוסית – 7 במאי 1942, מינסק) היה מהנדס ממוצא יהודי, שהוביל את מחתרת העיר במהלך כיבוש מינסק על ידי כוחות ורמאכט של גרמניה הנאצית בשנת 1941. נעצר ב-26 במרץ והוצא להורג ב-7 במאי 1942. גיבור ברית המועצות לאחר הירצחו (1965).
ביוגרפיה
נולד בשנת 1910 בעיר גניצ'סק שבאזור חרסון, למשפחה ממעמד הפועלים. אביו נהרג במהלך מלחמת האזרחים בשנת 1918, ולאחר מכן התגורר בבית יתומים עד 1922.
בשנת 1922 עבר לבתומי ובשנת 1936 סיים את לימודיו במכון הנפט בקייב. בהמשך שירת בצבא האדום בין השנים 1936–1937.
עבד בערים קלינין וגורקי. הצטרף כחבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות בשנת 1938. מאז 1939 – המהנדס הראשי של מפעל נפטסביט בביאליסטוק.
עם פרוץ מבצע ברברוסה, יחד עם היחידות הנסוגות של הצבא האדום, עזב את ביאליסטוק והגיע למינסק. נשאר בעיר לעבודות מחתרת ונבחר למזכיר הוועד המפלגתי העירוני של מינסק בנובמבר 1941[3]. שמותיו הבדויים במחתרת היו – "סלאווה", "יוריגין", "סלבקה פובדית"[4]. הוא עבד בשיתוף עם פעילי המחתרת הידועים הרש סמולר ומיכאיל גבלב.
תחת ניהולו נוצרה רשת של קבוצות מחתרת במינסק, יותר ממאה פעולות חבלה יצאו לפועל.
במרץ 1942 הצליחו שירותי הביטחון הגרמניים לעצור כמה מראשי המחתרת, לתפוס את רשימות ומסמכי הארגון. אחד מהעצורים חשף גם את קזינץ. במהלך מעצרו ב-26 במרץ, ביצע התנגדות מזוינת. בזמן שירה בחזרה, הוא פצע והרג כמה קציני אס דה, אך נפל בשבי. ב-7 במאי 1942 נתלה במינסק בכיכר העיר יחד עם עוד 28 אנשי המחתרת.
רק 23 שנה לאחר מכן, על פי צו של נשיאות הסובייט העליון של ברית המועצות ב-8 במאי 1965, הוענק לו לאחר מותו תואר גיבור ברית המועצות. בעקבות כך הוענק לו גם עיטור לנין.
הערות שוליים
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ דף עם המקום באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ "1100 дней борьбы минских подпольщиков". unibel.by. 7 במאי 2005. אורכב מ-המקור ב-2008-12-27.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Герой Советского Союза Исай Казинец.
31827797ישי פבלוביץ' קאזינץ