ירמיץ'
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| מחוז |
 הורדנה |
| מחוז משנה | קרליץ |
ירמיץ' (בבלארוסית: Ярэмічы, יארמיצ'י; ברוסית: Еремичи, ירמיצ'י; בפולנית: Jeremicze, ירמיצ'ה; ביידיש: יערעמיטש) הוא כפר בבלארוס, הממוקם בקרבת נהר הניימן.
מקור שם העיירה בסיפור. הסיפור מספר על ירמק שהיה בעברו גנב קטן ועם הזמן הפך לראש כנופיה ואדם בעל כוח והשפעה. שמו של ירמק התפרסם בכל רחבי רוסיה עד לנהר הניימן שלגדותיו הייתה עיירה חסרת שם שהחליטו לקרוא לה ירמיצ'י על שמו של ירמק.[1]
היסטוריה כללית של העיירה
ב-1648, במהלך פלישות השוודים לפולין ולליטא, התמקמו התושבים הראשונים מעבר לנהר הניימן והביאו איתם יהודים שהחליטו להישאר באזור ולעסוק במסחר גם אחרי שהשוודים עזבו את האזור. במהלך אמצע המאה ה-17 הייתה ירמיץ' שייכת למשפחת הנסיכים אללקוביץ' ולאחר מכן עברה לבעלותה של הנסיכה סופיה-לבית רדזיוויל. במחצית המאה ה-19 העבירה סטפניה רדזיוויל (פול') כחלק מנישואיה את אחזקותיה, בהם גם שטח ירמיץ', לבעלותה של משפחת הנסיכים ויטנשטיין כדין.[1][2]
בשנת 1793, בעקבות חלוקת פולין, העיירה סופחה לאימפריה הרוסית. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר הוקמה הרפובליקה הפולנית השנייה, שבה העיירה והייתה לחלק של פולין.
הקהילה היהודית בירמיץ'
גרסה נוספת גורסת שהיהודים הראשונים התיישבו בעיירה ירמיץ' בראשית המאה ה-18. הם הקימו נמל על גדות הנהר ומחסני סחורות. ב-1806 חיו בירמיץ' 108 יהודים, ובסוף המאה ה-19 חיו בה 258 יהודים, כ-30% מכלל העיירה.[2] חלק מהילדים היהודים בעיירה התחנכו "בחדר" וחלק בבית הספר הרוסי הכללי אשר הוקם בה בראשית המאה ה-20, ובו למדו גם יהודים מעיירות אחרות בסביבה. היהודים בעיירה התפרנסו ממסחר זעיר ורוכלות, מעטים מהם התפרנסו מעבודת כפיים ומשקים חקלאיים. אנשי העיירה ירמיץ' היו בקשרים טובים עם טורץ העיירה הסמוכה, שאף היוותה עבורם מקום לשיווק ולמסחר עסקיהם. לעיירה ירמיץ' היה רב ובית כנסת. בית הכנסת נשרף בדלקה גדולה בשנת 1908 עם בתי מגורים רבים. באותו מקום שבו עמד בית הכנסת נבנה בית כנסת אחר. בירמיץ' שבין שתי מלחמות העולם פעלו מספר תנועות נוער ציוניות. תנועת "השומר הצעיר" פעלה משנת 1930 ואחריה ב-1932 הוקם קן "גורדוניה". תקופה זאת הוגדרה כתקופה של "חלומות לציון, לעבודה ולחלוציות".[2]
הקהילה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה
לקראת תחילת מלחמת העולם השנייה היו בעיירה כ-110 יהודים (20% מכלל האוכלוסייה).[3] ירמיץ' נכבשה בספטמבר 1939 על ידי הצבא האדום על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. כעבור שנתיים, בסוף יוני 1941, העיר נכבשה על ידי כוחות גרמניה הנאצית במסגרת מבצע ברברוסה.[3][4]
הגרמנים הוציאו צווים מיוחדים ליהודים, הורו להם לשים טלאי צהוב, לשמור מרחק מהלא יהודים וחלקם נשלחו לעבודות כפייה.[4][3] היהודים שנשלחו לעבודות הכפייה סבלו מהתעללות בדרכים שונות. באוגוסט באותה שנה כמאה יהודים הועברו לגטו שנוצר באזור בית הכנסת המקומי, בו הם סבלו מרעב.[4][3] כעשרים יהודים נשדדו ונורו למוות בכיכר השוק. זמן קצר לאחר מכן, לפי חלק מהמקורות ב-4 בנובמבר 1941, נלקחו היהודים האחרונים באמצעות משאיות ליער הקרוב ושם הם נורו למוות.[4][3] רק מעטים הצליחו לברוח, להצטרף לפרטיזנים ולהינצל. חלק מהניצולים הגיעו לאיטליה ומשם הפליגו לארץ ישראל באוניית מעפילים.[2]
קישורים חיצוניים
- "ירמיץ'", באתר JewishGen (באנגלית)
- ירמיצ'ה (Jeremicze), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- מיכאל ולצר-פאס, משה קפלן, ספר יזכור לקהילת טורץ-ירמיץ, בספריית העיר ניו יורק
- מרטין דין (אנ'), ירמיצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1206–1207), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פנקס קהילות פולין 8
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מיכאל ולצר-פאס, משה קפלן, ספר יזכור לקהילת טורץ-ירמיץ, בספריית העיר ניו יורק
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 ירמיצ'ה (Jeremicze), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 מרטין דין (אנ'), ירמיצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1206–1207), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
27511359ירמיץ'