רבי יעקב יצחק זלינגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יעקב יצחק זלינגר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

רבי יעקב יצחק זלינגר (ה'תש"ו,1946 - י"ז באב תשע"ו,21 באוגוסט 2016) היה ראש ישיבת תורת אמת - קמניץ בברוקלין, ניו יורק.

ביוגרפיה

בישיבת תורת אמת - קמניץ

נולד בשכונת בורו פארק בברוקלין, לרב אשר זעמיל ומאשה זלינגר. למד בתלמוד תורה שעל ידי ישיבת תורת אמת בבורו פארק ובישיבת קמניץ בוודרידג' (אנ') שבהרי ניו יורק, בראשה עמד רבי לוי קרופני אליו היה מקורב. בבחרותו התייתם מאמו ומנהל הישיבה, רבי שמעון סגל, קירב אותו ודאג לצרכיו. נשא לאשה את ביתו של רבי מרדכי סוויצקי, רב בבוסטון ולאחר נישואיו התגורר בוודרידג' והמשיך ללמוד בכולל אברכים שבישיבה. לאחר שישיבת קמניץ עברה לעיר ניו יורק הוא עבר להתגורר בסמיכות לישיבה.

לאחר פטירת הרב קרופני התאחדה ישיבת קמניץ עם ישיבת תורת אמת לישיבה שנקראה ישיבת תורת אמת - קמניץ. הרב זלינגר מונה לעמוד בראשה. לאחר שהישיבה עברה לפלטבוש למדו בה גם בעלי בתים מהשכונה.

למרות כהונתו כראש ישיבה היה בקי גם בפסקי הלכה ובצעירותו נבחן אצל הרב משה פיינשטיין על השולחן ערוך [דרוש מקור]

בגיבויים של חברי מועצת גדולי התורה ניהל מאבק במקימי טורו קולג' במונסי ובמקומות אחרים בארצות הברית בשל הרצון לשלב לימודים תורניים ואקדמיים ושכנעם לא להקים את המוסד במתכונת זו.

מעורבותו הציבורית בארץ ישראל

לבקשת רבי יעקב ישראל קניבסקי והרב שך גייס כספים אצל נדבנים אמריקאים לצרכים בישראל. אחד ממקורביו, יוסף שאול גרוס, הפסיק לתרום לטדי קולק בעת שתכנן קולק לבנות את אצטדיון שועפאט בצפון ירושלים, תכנון שגרר התנגדות חרדית.

ב-1984 התחוללה פרשיית חפירות הקברים בעבודות להרחבת מלון גני חמת בטבריה, הרב זלינגר שהה אז בישראל והיה ממקימי הוועד למען קדושת קברי הקדמונים שניהל את המאבק בתוכנית[1].

בתשמ"ה (1985) בעת שהקימו הרב קניבסקי והרב שך את העיתון יתד נאמן סייע בהשגת הלוואות ותרומות עבורו יחד עם אחיו[2].

נפטר בניו יורק בי"ז באב תשע"ו (21 באוגוסט 2016). נקבר בבית הקברות בהר הזיתים בסמוך לקבר בנו שנהרג בצעירותו בתאונת דרכים.

משפחתו

  • חתנו הרב מרדכי אפין, מראשי ישיבת תורת אמת בניו יורק
  • חתנו הרב זלמן וינשטוק, ראש כולל בישיבת ליקווד

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יתד נאמן בכתבה אודותיו
  2. ^ יתד נאמן, כתבה אודותיו, כ' באב תשע"ו