ייצור גרביים
ייצור גרביים וגרביונים. בעוד על ההיסטוריה של התפתחות לבישת הגרביים ועל התפתחות סריגת הגרביים ניתן לקרוא בערך גרב. הרי שיטות הייצור השונות של פרטי לבוש אלה מתוארות בערך זה.
תהליך הייצור של גרביונים וגרביים והמכונות המשמשות לייצורם זהים בעצם. רק לייצור גרביונים לנשים נדרש ציוד שונה, לא מבחינת עקרון הפעולה שלו, אלא במובנים רבים מבחינת המבנה שלו.[1]
ייצור גרביים פרוסים שטוחים
מכונות הסריגה הראשונות אפשרו לייצר רק סדינים סרוגים פשוטים, אבל הכומר האנגלי ויליאם לי (אנ') (ממציא מכונת הסריגה) כבר פיתח את השיטה שבה ניתן היה ליצור את העקב והבוהן על ידי סריגה על צורת הגרב הפרושה על המכונה.[2] בסופו של דבר, השיפור ההדרגתי של תהליך זה הוביל לפיתוח מכונת הסריגה השטוחה המוכרת כיום, מכונה הנקראת מכונת קוטון על שם הממציא שלה בעל המפעל האנגלי וויליאם קוטון (גר'), שעליה - באמצעות שימוש בהגדלות להרחבות ובצמצומים להצרות המיושמים במקומות המתאימים (כלומר: עיצוב בשפה הטכנית) - ניתן ליצור את הגרביים בחלוקה שטוחה בצורה מושלמת. על ידי תפירת המוצר המעוצב לאורך, ניתן ליצור מוצר סגור בצורת "צינור" המתאים לצורת כף הרגל.[3]
במכונת סריגה שטוחה, הסריגה של הגרב מתחילה בשוליים, ונעשית כפולת שכבות על ידי חיבור בחזרה למחטים של קטע הבד שכבר נסרג, כך שחלק זה של הגרב חזק יותר (הוא היה חייב לעמוד בלחץ של אטבי הבירית). הסריגה נמשכה במספר שלבים של הפחתות כדי להתאים את הגרביון לצורת הרגל. יצירת הצורה המסובכת למדי הזו, שהיא סימטרית לחלוטין על ציר האורך שלה - אשר מסובכת גם על ידי הדרישה שיש לחזק את הבד בחוט עבה יותר בעקב ובקצה האף כדי לעמוד טוב יותר בבלאי - כבר היה מיושן לחלוטין עבור המאה ה-20. היצרנים הפכו את המכונות לאוטומטיות ובנו אותן כך שעליהן ניתן היה לייצר עד 48 גרביים זה לצד זה בו זמנית. הם גם הצליחו לבנות אותן כך שאפשר היה לייצר במכונה צבעים ודפוסי סריגה שונים, וניתן היה לסרוג עליה לא רק גרביים פשוטים אלא גם מעוטרים.[3]
בתחילה, גרביונים לנשים, לגברים ולילדים, גרביים ארוכים, גרבי ברכיים וגרביים רגילים נעשו בעיקר מכותנה, צמר ומשי במכונות הסריגה השטוחות הללו. הופעתו של חוטי הויסקוזה (מה שמכונה "משי מלאכותי") בייצור גרביונים בתחילת המאה ה-20 הייתה אירוע ענק, שהקפיץ מאוד את אופנת הגרביים לנשים. לאחר התפשטותו, גרבי וגרביוני נשים נעשו ממנו בעיקר. עם זאת, חסרונו הבלתי מעורער היה שבגלל שבריריותו הוא נקרע בקלות אם הגרביים נתפסו במשהו, מה שהוביל לפגם אסתטי מכוער ובולט בעיניים. מכיוון שזה קרה לעיתים קרובות יחסית, התפתחה תעשיית שירותים של תיקונים. הגרביים היו יקרות מכדי פשוט לזרוק אותן. הופעתן של גרבי הניילון בשנות ה-50 נחשבה לחידוש מהפכני, שהיה לו היתרון הגדול בכך שהוא היה חזק בהרבה ממשי הויסקוזה, ולכן גם הגרביים שעשו ממנו היו עמידים הרבה יותר.
המאפיין האופייני של גרביים סרוגוים שטוחים הוא התפר העובר לכל אורך המוצר מאחור. הייתה לזה גם משמעות אסתטית, כי זה הדגיש יפה את הצורה האסתטית של הרגל הנשית הדקה. (אם, לעומת זאת, הגרביונים התעוותו על הרגל בזמן לבישתם, התפר העקום הזה החמיר מאוד את האפקט הכללי).
משנות ה-50 של המאה ה-20, גרביים סרוגים רגילים הוחלפו כמעט לחלוטין בגרביים סרוגים מעגליים, אותם ניתן לייצר בפרודוקטיביות גבוהה בהרבה ועם דוגמאות מגוונות יותר, כיום גרביים וגרביונים עדינים לנשים מיוצרים במכונות כותנה רק במקרים חריגים, במיוחד במוצרי יוקרה.
טייץ וגרביים סרוגים
מכונת הסריגה העגולה הראשונה שהתאימה לייצור גרביים נבנתה בשנת 1767 על ידי סמואל וייז (Samuel Wise). זה כבר לא היה סריגת סדין שטוח, אלא בד בצורת צינור. מכונת הסריגה המעגלית הראשונה, שכבר הייתה מסוגלת ליצור הן את העקב והן את הבוהן של הגרביים, מיוחסת לאמריקני ויליאם ה. מקנרי (William H. MacNary ) (1866). למעשה, ממשיכי דרכה של מכונה זו הן המכונות האוטומטיות המסובכות ביותר שכיום פולטות כמעט מעצמן מוצרים למגוון רחב של מטרות ועשויות בדוגמאות שונות. ניתן להכין על אלה גרב גולמי או גרביון תוך דקות ספורות, ויש לסגור רק את קצה הבוהן ולבצע את פעולות הגימור (למשל עיצוב גודל, אולי צביעה) לאחר מכן.[4]
הגרביים או הגרביונים שנסרוגים במכונת הסריגה העגולה מתחילים בגבעול (למעלה), כלומר בשוליים הכפולים שנוצרים בחלק העליון.[3]
במקרה של גרביונים, מייצרים מכפלת דו-שכבתית שתתאים לחגורת הבירית, או קושרים חוט אלסטי בשוליים ההעליונים, ובכך מייתרים את חגורת הבירית - זהו מה שנקרא גרבייונים Thighfix. חלק אלסטי זה מעוצב לעיתים קרובות כשרוכים או כמסולסל.
הגרביים מיוצרים תמיד עם מכפלת גמישה, אם בשיטת סריגה מתאימה - הגמישה בשל המבנה שלה - רק מחוט הבסיס, או בקשירה בחוט סינתטי גומי או גומי-אלסטי (חוט אלסטן). במקרים רבים נעשה שימוש גם כאן במכפלת גמישה מקופלת לאחור.
כיום שולטים בשוק גרביונים וגרביים סרוגים עגולים, מכיוון שניתן לייצר אותם עם פרודוקטיביות גבוהה במיוחד, בדוגמאות מגוונות, ומבדים שונים (בנוסף לסריגה פשוטה, דוגמאות צבעוניות, סריגה דמוית תחרה, משטח קטיפה ועוד).
גרבי אצבע
גרבי האצבע בעיצוב דומה לכפפה, הניתנת למשיכה בכף הרגל ואצבעותיה בגודלן ומסודרות בהתאם לאצבעות הרגליים. הייצור שלהם זהה במהותו לייצור כפפות סרוגות בעלות חמש אצבעות, ולמכונות סריגת כפפות מודרניות יש בעיקר את הפתרון הטכני המאפשר ייצור של גרבי אצבע. מדובר במכונות סריגה שטוחות, שבאמצעותן ניתן לסרוג בד צינורי באמצעות שני מחטים, אך אין דרך ליצור עליהן פינת מעגלית (כמו מפרץ), ולכן ניגשים אליה לעיצוב לאחר הסריגה.[5]
מאמרים קשורים
- גרביים
- גרביונים
- מכונת סריגה גרביונים (בהונגרית)
- גרביים אלסטיים
- מכונת סריגה (באנגלית)
- וויליאם לי (באנגלית)
- וויליאם קוטון (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ Vékássy Alajos (2000). A harisnyakötés gépei és technológiája I., II. Budapesti Műszaki Főiskola, Budapest.
- ^ Lázár Károly. "מכונת סריגה מסוג ויליאם לי במוזיאון הטקסטיל בבודפשט" (PDF).
- ^ 3.0 3.1 3.2 Vékássy Alajos (1960). Hurkoló- és konfekcióipar. Tankönyvkiadó, Budapest.
- ^ קארוי לזר. "Harisnya, zokni, haisnyanadrág" (PDF).
- ^ "גרבי אצבע".
37031056ייצור גרביים