יוסף חרמץ
יוסף חרמץ (23 בינואר 1925 - 22 בספטמבר 2016) היה פרטיזן יהודי במלחמת העולם השנייה, כיהן כמנכ"ל רשת אורט ישראל בין השנים 1967 - 1979.
קורות חיים
חרמץ נולד למשפחה יהודית מבוססת ב-Rokiškis, עיירה בליטא, ב-23 בינואר 1925. הוא הועבר לגטו וילנה ביחד עם משפחתו אחרי כיבוש ליטא על ידי גרמניה הנאצית. אחיו הצעיר, הסבים והסבתות שלו נרצחו. אחיו הגדול נהרג במהלך פעילות צבאית. אביו בצר לו שם קץ לחייו. חרמץ שנותר בגיל 16 לבד עם אמו, ברח מן הגטו דרך הביוב, ולאחר מכן הצטרף לקבוצת פרטיזנים שנלחמו נגד הנאצים.[1]
קבוצת "נקם"
אחרי המלחמה חרמץ הפך לחלק מ"נקם" (מלשון נקמה), קבוצה של 50 לוחמי מחתרת לשעבר, ובראשם עמד מנהיג הפרטיזנים, אבא קובנר, שהקדיש את חייו למאמץ לנקום את מותם של ששת מיליוני הקרבנות היהודיים שנרצחו על ידי מכונת ההשמדה הנאצית. חרמץ סיפר לעיתון ה-"observer" ב-1998 שמטרתו של הארגון הייתה "מותם של גרמנים רבים ככל האפשר, כאשר הקבוצה מתכוונת להרוג שישה מיליון גרמנים, אחד לכל יהודי שנרצח על ידי הגרמנים". הוא אף הודה כי "המאמץ די פשוט. האם אנו לא ראויים לנקום את נקמתנו?".[1]
פעילות הקבוצה
חרמץ ומקורביו התמקדו ב"Stalag XIII-D", מחנה שבויים שנבנה על מה שהיה בעבר שטח המפלגה הנאצית בנירנברג. השטח שימש להתמחותם ולהכשרתם של 12,000 אנשי אס-אס, שרבים מהם היו מעורבים בניהול מחנות הריכוז ובמציאת הפתרון הסופי, מדיניות ההשמדה המכוונת והשיטתית של גרמניה הנאצית ברחבי אירופה הכבושה בידי הגרמנים. באפריל 1946 חבר מהקבוצה קיבל עבודה כאופה והשתמש ברעל הארסן כדי להרעיל 3,000 כיכרות לחם שהיו מיועדות לאסירים.[2] כ-2,000 אסירים חלו בשל כך. הם תוארו בעיתון "The New York Times" כ"חולים אנושות", אם כי הרשויות האמריקאיות חשבו שרעל הארסן נמצא על קרום הלחם בטעות, והשתמשו בו כחומר קוטל חרקים.[3][1] חוקרי צבא ארצות הברית גילו מספיק ארסן שיכול היה להרוג 60,000 בני אדם, ואילו ארגון "נקם" טען שכמות הארסן יכולה הייתה להרוג רק כמה מאות אנשים. במסמכים שקיבלו "Associated Press" בשנת 2016 נאמר כי לא היו נפגעים.[4]
פעילותו בישראל ברשת אורט
אחרי הגירתו לישראל הוא ייסד את רשת אורט, ארגון יהודי שלא למטרת רווח אשר מטרתו הייתה לקדם את החינוך וההכשרה של קהילות ברחבי העולם.[5]
בין השנים 1967 - 1979 כיהן כמנהל הכללי של רשת אורט ישראל.[6] הרשת שנוסדה כחלק מארגון אורט העולמי, כללה עם הקמתה שני בתי ספר בסך הכול: הראשון הוא בית הספר ביפו, והשני הוא בית הספר המקצועי בירושלים ברחוב הנביאים. תודות לפועלו הנמרץ של חרמץ התפתחה הרשת מהתחלה צנועה זו לרשת החינוך הגדולה בישראל, המהווה מודל חיקוי בעולם ליוזמות חינוכיות חדשות. בסוף שנות ה-60 פנה חרמץ אל ארגונים חברתיים בבקשה לתרום מחשב מרכזי לאורט, תרומה שהזניקה את בתי הספר של אורט לעבר העידן הממוחשב הרבה לפני יציאת המחשב האישי הראשון לשוק. ראייה לעתיד של ימים מיקמה את הרשת בחזית החינוך הטכנולוגי. בימיו של חרמץ הוקם המרכז הפדגוגי על שם מושינסקי, שהפך לדגם עבור מרכזי הכשרה וידע אחרים בכל העולם, הוקמו מכללת הרמלין ומכללת אורט בירושלים.
בין השנים 1979 - 1993 כיהן בתפקיד מנכ"ל אורט העולמי.
בזמן תקופתו של כמנכ"ל אורט, הייתה הפריחה הגדולה של רשת אורט. בעקבות העלייה הגדולה, מ-12,000 - 13,000 תלמידים בהתחלה, הגיעו בתקופת ההנהלה של חרמץ ל-70,000 תלמידים. עבורו נתון זה נחשב להישג עצום.[7]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Roberts, Sam, . "Joseph Harmatz, Who Led Jewish Plot to Kill Germans After World War II, Dies at 91", The New York Times, September 29, 2016. Accessed October 21, 2016.
- ^ Freedland, Jonathan, "Revenge", The Guardian, July 25, 2008. Accessed October 21, 2016.
- ^ via Associated Press, . "Poison Bread Fells 1,900 German Captives In U.S. Army Prison Camp Near Nuremberg", The New York Times, , April 20, 1946. Accessed October 21, 2016
- ^ Associated Press in Tel Aviv (31 August 2016), "Failed Jewish Holocaust survivor plot to kill Nazis still a mystery after 70 years". Retrieved October 21, 2016., The Guardian, Retrieved October 21, 2016
- ^ Davis, Douglas, "Survivor reveals 1945 plan to kill 6 million Germans", Jweekly, March 27, 1998. Accessed October 21, 2016.
- ^ רשת אורט ישראל
- ^ בוגרים מספרים - יוסף חרמץ
25654364יוסף חרמץ