יוסף בן ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יוסף בן ישראל משתא היה משורר יהודי תימני. חי בשרעב במאה ה-16–17, ראשון המשוררים ממשפחת משתא. הוא נחשב לאביו הרוחני של בן משפחתו הרב שלום שבזי, שחי כחמישים שנה אחריו. לשירתו נודעת השפעה על שירי שבזי מבחינת סוגי השירים ורעיונותיהם, השימוש המופלג בלשון הערבית. כמה משירי שבזי כתובים בעקבות שיריו. רבי יוסף נחשב לאיש המחשבה והמחקר והופנו אליו שאלות בתחום הפילוסופיה. לדעת הרב יוסף קאפח, מגיע ר' יוסף בן ישראל לשיאו בשיר "טאיר אלגון יבאת יחדי", שבו הוא נותן ביטוי להתרוממות מצורכי הגוף בזמן שהוא דבוק במושכלות. מעין זה כתב שיר עברי המתחיל "מי נשקני ואני שוכבת על כר ועל כסת". ידועים לנו כ-110 שירים שכתב, בהם סליחות, קינות ושירי חול, וכן שירים העוסקים בגלות וגאולה, מחשבה ומוסר. כמה משיריו נתחבבו על יהודי תימן: אשאל אלקי יגאלה שבויים; אלקים אשאלה יוצר מאורים; ישקף אלקים ממעון קדשו. שימש כרב וכמנהיג קהילות.[דרושה הבהרה] בנו, ר' ישראל ספרא, היה גם הוא משורר ומעתיק ספרים. ר' שלום שבזי מזכיר דברי תורה בשמו.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26619785יוסף בן ישראל