יולנדה גונסאלס מרטין

צלחת גני יולנדה גונזלס במדריד.

יולנדה גונסאלס מרטין (ספרדית: Yolanda González Martín; ‏20 בינואר 1961 – פברואר 1980) הייתה מנהיגת סטודנטים ספרדיה ופעילה קומוניסטית מיליטנטית, שנרצחה על ידי אנשי הימין הקיצוני בסוף תקופת המעבר שבין מותו של הגנרל פרנקו להפיכתה של ספרד מונרכיה חוקתית דמוקרטית.

ראשית פעילותה הפוליטית

יולנדה גונסאלס מרטין נולדה בשנת 1961 בשכונת דאוסטו בבילבאו, בת למשפחה ממעמד הפועלים שמוצאה מהעיר בורגוס שבקסטיליה ולאון. בגיל 16 הצטרפה לשורות הנוער הסוציאליסטי הספרדי בבילבאו, ומאוחר יותר התקרבה לזרם הטרוצקיסטי. בשנת 1979 עברה למדריד על מנת להתחיל בלימודי אלקטרוניקה. בשנת 1980, כיהנה כנציגת מרכז הלימודים המקצועיים של שכונת וואייקס. בנוסף, התמידה בפעילותה הפוליטית במסגרת המפלגה הסוציאליסטית של העובדים - גוף פוליטי מצומצם בעל אוריינטציה טרוצקיסטית שבאותה עת עדיין היה בלתי חוקי, ואשר נולד כתוצאה מקיטוב בתוך הליגה הקומוניסטית המהפכנית. יולנדה גונסאלס שילבה בין לימודיה ופעילותה הפוליטית והסטודנטיאלית לבין עבודות מזדמנות כעוזרת בית, על מנת להשיג עצמאות כלכלית ולא להישען על משפחתה.

רצח יולנדה גונסאלס בשנת 1980

יולנדה גונסאלס מרטין נחטפה בשעות הערב ב-1 בפברואר 1980 מביתה שבשכונת אלוצ'ה במדריד, בעת ששהתה בדירה בגפה. היא נחטפה בידי קבוצה מאנשי "הכוח החדש" – גוף ימין קיצוני שהוקם על ידי הנוטריון הפרנקיסטי בלאס פינייאר לופז. קבוצת החוטפים כללה את אמיליו איין מורו ואיגנסיו אבאד ולאסקז, שנעזרו באנשים נוספים כמו חוסה ריקרדו פרייטו, פליקס פרז אחרו, דוד מרטינז וחואן קרלוס רודאס קרספו (שוטר במשטרה הספרדית, לפנים "המשטרה החמושה"). רודאס קרספו ערך את התצפית מבחוץ על הדירה ביחד עם שותפים נוספים, בעוד איין מורו ואבאד ולאסקז נכנסו לדירה וביצעו את החטיפה. נראה כי החוטפים הגיעו לדירה כבר בבוקר, אך משלא מצאו את יולנדה בדירה, חזרו אליה בערב. החוטפים נכנסו לדירה בדרך מרמה, לאחר שהציגו בפני יולנדה גונסאלס תעודות שוטר מזויפות. הם ערכו חיפוש מהיר בחדרי הבית ולקחו את גונסאלס למכוניתו של אחד החוטפים. גונסאלס נחקרה תוך נסיעה ואז הורידו אותה החוטפים מהמכונית, וירו בראשה. גופתה הנטושה נמצאה למחרת על ידי שני פועלים שעבדו בסמוך. ב-2 בפברואר 1980, משפורסם בעיתונות כי גונסאלס נרצחה, התלונן הסוכן המשטרתי רודאס קרספו על הפשע משום שחש חרטה והופתע מתוצאות המעשה, שהוא היה בטוח כי כל תכליתו חקירה פשוטה של גונסאלס. תלונתו האיצה את החקירה והביאה לפתרון התיק. הרוצחים ניסו להצדיק את מעשיהם כתגובת נקם על פיגוע שביצעה באותו בוקר המחתרת הבסקית, ושבו נרצחו שישה אנשי "המשמר האזרחי" הספרדי, משום שלטענתם, גונסאלס השתייכה לשורותיו של תא המחתרת הבסקית במדריד- אף שלמעשה, המפלגה הסוציאליסטית שבמסגרתה פעלה גונסאלס התנגדה מכל וכל לאלימות המחתרת הבסקית.

המשפט וגזר הדין

משפטם של הרוצחים נערך בין השנים 1980 ו- 1982 ופסקי הדין ניתנו בהתאם לחלקו של כל אחד מן הנאשמים בחטיפה וברצח. על אמיליו איין מורו נגזרו יותר מ-43 שנות מאסר בגין רצח, פריצה, מעצר בלתי חוקי, החזקת נשק, תחמושת וחומרי נפץ, זיוף תעודות והתחזות. על איגנסיו אבאד ולאסקז נגזרו יותר מ-28 שנות מאסר בגין רצח, פריצה, מעצר בלתי חוקי, והחזקת נשק בלתי חוקי. על פליקס פרז אחרו ועל חוסה ריקרדו פרייטו נגזרו כשש שנות מאסר על פריצה, מעצר בלתי חוקי והחזקת נשק. גם על דוד מרטינז לוסה נגזרו כשש שנות מאסר. על חואן קרלוס רודאס קרספו נגזרו שלושה חודשי מאסר בלבד, בשל שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה. בית המשפט לא הרשיע את הנאשמים בהשתייכות לארגון בלתי חוקי משום שלשם הגדרה זו, נדרשו מאפיינים כגון מספר גבוה יותר של חברים בהתארגנות, מבנה היררכי וקריטריונים נוספים.

בריחתו של אמיליו איין בשנת 1987 והמשך פעילותו

אמיליו איין – הנאשם העיקרי ברצח יולנדה גונסאלס – נמלט לפרגוואי בשנת 1987 תוך ניצול חופשה מאושרת. שם זכה להגנת משטרו הצבאי של הגנרל אלפרדו שטרוסנר שעבורו עבד. הוא התגלה שם על ידי עיתונאי המגזין "אינטרוויו" והובא לספרד בשנת 1990. בשנת 2013 נחשף כי אמיליו איין ביצע משימות ריגול עבור גופי ביטחון ומשטרה ספרדיים. הוא הכחיש את זהותו כאמיליו, שלדבריו נפטר בשנת 2008, וטען כי הוא אחיו לואיס אנריקה. ואולם מסתבר כי שינה את שמו בשנת 1996.

הסרט התיעודי על יולנדה גונסאלס

בשנת 2013 הופק סרט תיעודי בן 63 דקות בבימויים של איזבל רודריגז ולאנדר קסטרו על יולנדה גונסאלס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יולנדה גונסאלס מרטין בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34441999יולנדה גונסאלס מרטין