יוזף קלר
 | |
| קלר במעצר משטרת פרנקפורט | |
| לידה |
17 באוקטובר 1904 הקיסרות הגרמנית, לאנגנאו, שלזיה עילית |
|---|---|
| פטירה | 23 באוגוסט 1988 (בגיל 83) |
| השתייכות | המפלגה הנאצית |
| דרגה | אובר-שארפיהרר |
| תפקידים בשירות | |
| אחראי תברואה באושוויץ (כולל אחריות על גז ציקלון בה), ומפקח במספר מחנות ריכוז | |
| עיטורים | |
| צלב ברזל דרגה שנייה | |
יוזף קלר (בגרמנית: Josef Klehr) (17 באוקטובר 1904, לאנגנאו, שלזיה עילית - 23 באוגוסט 1988, לייפרדה) היה פושע מלחמה נאצי ששימש כקצין אס אס בדרגת אובר-שארפיהרר (רב-סמל) מפקח בכמה מחנות ריכוז נאציים, ואחראי תברואה במחנה הריכוז אושוויץ.
ביוגרפיה
קלר סיים את לימודיו בבית הספר ב-1918, והתמחה בנגרות. ב-1921, לאחר שסיים את הבחינות, החל לעסוק במסחר.[1][2] החל משנת 1934 עבד כסבל, ולאחר מכן כאח בסנטריום.[1] משנת 1938 היה עוזר סמל בכלא ווהלאו.[3]
קלר היה חבר במפלגה הנאצית וב-אס אס החל משנת 1932. השתתף בתרגילים צבאיים עם הורמאכט וקיבל הכשרה כחובש. זמן קצר לפני תחילת המלחמה הוא גויס לוואפן אס אס[4]. באוגוסט 1939 הועבר למחנה הריכוז בוכנוולד כשומר, וכעבור שנה גויס למחנה הריכוז בדכאו כחובש.[5] בינואר 1941 הועלה לדרגת אונטרשרפיהרר והועבר למחנה הריכוז אושוויץ, ועבד כסדר רפואי במרפאת האסירים[4].
קלר היה ידוע במנהגו לרצוח אסירים על ידי זריקות פנול ללב, דבר שהוא למעשה השתלט עליו בתקופה מסוימת בשנת 1942[6]. הוא פיתח דרכים לייעל את מהירות הרצח, על ידי התנסות במיקום הזריקה על גופם של האסירים[6].
קלר ערך מדי פעם סלקציות בעצמו, וכאשר נודע לו שרופא המחנה אינו זמין, הצהיר מיד: "היום אני רופא המחנה". ישנם שמתארים אותו לבוש מעיל לבן וכפפות גומי ואוחז במזרק ומחט ארוכה בידיו, כמו כן תואר קלר כ"דמות האולטימטיבית של הרופא הכל יכול באושוויץ"[7]. הוא היה ידוע באכזריותו הסדיסטית.[8]
ויטולד פילצקי, שהייתה לו היכרות ממקור ראשון עם פעולותיו של קלר באושוויץ מתאר: "הם לא היו רק חולים קשים או מותשים. חלקם היו כאן רק כי קלר לא אהב אותם והכניס אותם ל"רשימת המחטים". קלר נהג לרצוח במחט שלו בלהט רב, בעיניים מטורפות ובחיוך סדיסטי. בזמני הוא הביא את רשימת ההרוגים על ידו למספר ארבעה עשר אלף והוא התפאר מדי יום בשמחה רבה, כמו צייד שמספר על הישגיו."[9]
בשנת 1943 הפך קלר לאחראי התברואה במחנה (Desinfektionskommando). המשימות שלו כללו לא רק חיטוי חדרי מגורים ובגדים, אלא מעורבות ישירה בהרעלה בגז ציקלון בה[10]; הוא היה אחד האחראים על הכנסת הגז.[11]. הוא נכח במהלך סלקציות שבהן אלה שלא היו מסוגלים לעבוד נשלחו לתאי הגזים, וערך לוח זמנים להכנסת גז הציקלון בה[12].
ב־20 באפריל 1943 זכה קלייר באות הוקרה "צלב הברזל" בדרגה שנייה. הוא הועבר למחנה המשנה גלייביץ בשנת 1944 שם היה אחראי על בית החולים לאסירים.
לאחר המלחמה
עם פינוי אושוויץ שמר קלר על אסירים שהועברו למחנה הריכוז גרוס-רוזן, ולאחר מכן הוא מונה למפקד יחידת לחימה של ה-אס אס. בתחילת מאי 1945 הוא נלקח בשבי באוסטריה על ידי האמריקאים והוחזק עד 1948.[13] לאחר מכן חזר למשפחתו בבראונשווייג. באפריל 1960 הוציאה הפרקליטות בפרנקפורט צו מעצר והוצאה להורג.[13]
ב־19 באוגוסט 1965 הרשיע אותו בית המשפט ברצח בלפחות 475 מקרים, סיוע ברצח משותף של לפחות 2730 תיקים, וגזר עליו מאסר עולם ו-15 שנות מאסר נוספות.[14] העד גלוואצקי העיד בבית המשפט כי קלר הרג את הנשים ששרדו את הטבח לאחר ההתקוממות במחנה הנשים בודי (אחד ממחנות המשנה של אושוויץ) באמצעות זריקת פנול.[15] [16]
בהיותו בכלא התראיין קלר לעיתונאי ויוצר הסרטים אבו דמנט. כשקלר נשאל אודות הכחשת השואה, אמר:
יהודים מעולם לא הומתו בתאי הגזים? ...שלוש קשישות מגיעות לבקר אותנו כאן בכדי לתמוך בנו, לתת לנו מתנה בימי ההולדת שלנו וכן הלאה. אחת מהן שאלה אותי פעם אם אנשים הומתו בתאי הגזים באושוויץ? אמרתי - אני אגיד לך בגלוי ובכנות... אנשים הומתו בתאי הגזים. וכל מי שטוען שלא היו תאי גזים... הוא בטח משוגע או טועה... כשאתה שלוש, ארבע שנים באושוויץ וחווית הכל, לא ניתן לשקר ולומר שלא היו תאי גזים.[17]
— יוזף קלר, " אושוויץ-" ממש ליד הרמפה
ב -25 בינואר 1988 שוחרר קלר בשל חוסר כשירות למעצר (Vollzugsuntauglichkeit). ב-10 ביוני נגזר עליו לבצע עבודות שרות. לאחר שבעה חודשים הוא מת בגיל 83.[18]
לקריאה נוספת
- Demant, Ebbo (Hg.): Auschwitz — "Direkt von der Rampe weg ..." Kaduk, Erber, Klehr: Drei Täter geben zu Protokoll : Hamburg: Rowohlt, 1979;מסת"ב 3-499-14438-7
- ארנסט קליי: Das Personenlexikon zum Dritten Reich: War war vor und nach 1945. Fischer-Taschenbuch-Verlag, פרנקפורט אם מיין 2005;מסת"ב 3-596-16048-0
- הרמן לנגביין: מנשן באושוויץ. פרנקפורט אם מיין, ברלין וינה, אולשטיין-וראלג, 1980;מסת"ב 3-548-33014-2 .
- מוזיאון המדינה אושוויץ-בירקנאו: אושוויץ בדן אוגן דר אס. Oswiecim 1998;מסת"ב 83-85047-35-2 .
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Josef Klehr" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Josef Klehr Kurzportrait" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Josef Klehr" (בגרמנית). Der Spiegel. 29 בינואר 1979. נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 "Josef Klehr Kurzportrait" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Josef Klehr" (בגרמנית). Der Spiegel. 29 בינואר 1979. נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 Lifton, Dr. Robert Jay. The Nazi Doctors: Medical Killing and the Psychology of Genocide. p. 265.
- ^ Lifton, Dr. Robert Jay. The Nazi Doctors: Medical Killing and the Psychology of Genocide. p. 265.
- ^ http://auschwitz.org/en/history/the-ss-garrison/the-organizational-structure-of-auschwitz-concentration-camp
- ^ https://archive.org/stream/WITOLDREPORT/WITOLD%20REPORT_djvu.txt
- ^ "Josef Klehr Kurzportrait" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Karl Lill" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Naumann, Bernd. Auschwitz (NY:1966), pp 76-77.
- ^ 13.0 13.1 "Josef Klehr Kurzportrait" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Josef Klehr" (בגרמנית). Der Spiegel. 29 בינואר 1979. נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kulka, Erich (1966). Soudcové, žalobci, obhájci (בצ׳כית). Prague: Svoboda. p. 62.
- ^ "The Budy Massacre - A grim anniversary". Auschwitz-Birkenau. Memorial and museum. 10 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2011. נבדק ב-9 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Demant, עמ '. 114, מצוטט ב יאן ואן פלט, רוברט: המקרה של אושוויץ . הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2002, עמ '290-91.
- ^ "Josef Klehr Kurzportrait" (בגרמנית). נבדק ב-29 בנובמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה)
