יוהאן הרטוויג ארנסט פון ברנסטורף

יוהאן הרטוויג ארנסט גראף פון ברנסטורף (בגרמנית: Johann Hartwig Ernst Graf von Bernstorff‏; 13 במאי 1712 - 18 בפברואר 1772) היה מדינאי ובן אצולה גרמני-דני. שימש כמנהיג בפועל של דנמרק במשך יותר מעשרים שנה במהלך תקופת שלטונם של פרדריק החמישי וכריסטיאן השביעי.

ביוגרפיה

ברנסטורף נולד בהנובר ב-13 במאי 1712. אביו היה יואכים אנגלקה פרייהר פון ברנסטורף אשר היה צ'מברלין בחצרו של הנסיך הבוחר מהנובר. סבו, אנדריאס גוטליב פון ברנסטורף (1640–1726), היה אחד משריו של ג'ורג' הראשון, מלך בריטניה וראש הקנצלריה הגרמנית. בהדרכתו, חונך יוהאן בקפידה רבה ורכש ידע בשפות רבות ובפוליטיקה האירופית. הוא הפך ליועץ בחצרו של כריסטיאן השישי, מלך דנמרק באמצעות קשריו עם האחים פלסן אשר היו בעצמם שרים בחצר המלך.

ב-1732 הוא נשלח לשליחות דיפלומטית בשמו של מלך דנמרק בדרזדן, ומשנת 1738 ייצג את הולשטיין בדיאט הנצחי של רגנסבורג. בין 1744–1750 ייצג את דנמרק בפריז, וב-1754 חזר לדנמרק ומונה לשר החוץ. בהדרגה הוא הלך וצבר יותר ויותר כוח והשפעה בחצר הדנית. פרדריק החמישי ויורשו כריסטיאן השביעי, הניחו לברנסטורף לנהל את העניינים כראות עיניו, והוא הפך לאיש החזק ביותר בדנמרק למשך יותר מעשרים שנה. למרות זאת, הוא מעולם לא למד לדבר דנית כראוי. הוא השקיע בעיקר במדיניות חוץ זהירה בניסיון לבסס את מעמדה של דנמרק כמעצמה המובילה בצפון לאחר קריסת האימפריה השוודית במלחמת הצפון הגדולה. בהסכם ניסטאד נקבע כי דנמרק תקבל לידיה את שלזוויג, אולם ברנסטורף שאף לספח גם את הולשטיין. צעד זה נמנע בשל התנגדות האימפריה הרוסית.

ב-1756 פלש פרידריך הגדול לסקסוניה מתחיל בכך את מלחמת שבע השנים. אוסטריה וצרפת התייצבו לימין סקסוניה, ואליהן הצטרפו שכנותיה של דנמרק, רוסיה ושוודיה. בריטניה לעומת זאת, התייצבה לצד פרוסיה, ולחצה גם על דנמרק לעשות זאת. במטרה למנוע צעד כזה צרפת ואוסטריה לחצו על רוסיה לאפשר לדנמרק לספח את הולשטיין. עם זאת, ב-1761 נפטרה יליזבטה, קיסרית רוסיה ואחיינה פיוטר השלישי עלה לשלטון. פיוטר החל מיד להתרחק מצרפת ואוסטריה ולהתקרב לפרוסיה. אחד מצעדיו הראשונים כצאר היה הצבת אולטימטום לדנמרק לפנות את הולשטיין. ברנסטורף סירב והורה לגייס את הצבא המלכותי הדני. פיוטר הכריז מלחמה על דנמרק, והכוחות הרוסיים החלו לנוע לכיוון שלזוויג. זמן קצר לפני ההתנגשות, הודח פיוטר בידי יקטרינה השנייה שהורתה לכוחות לחזור לרוסיה. יקטרינה הסכימה לפתוח מחדש את סוגיית הולשטיין, והחלה במשא ומתן עם ברנסטורף שנמשך עד 1773. באותה שנה נחתם הסכם צארסקויה סלו אשר בו הכריה רוסיה בשליטה הדנית בהולשטיין, ובתמורה העבירה דנמרק לרוסים אולדנבורג ודלמנהורסט. על חלקו במשא ומתן זה, העניק המלך כריסטיאן לברנסטורף תואר רוזן.

ב-1768 שכר המלך כריסטיאן השביעי את הרופא הגרמני יוהאן פרידריך שטרואנזה והפך אותו לרופא החצר. שטרואנזה למד במהרה כיצד לשלוט במלך הלוקה בנפשו, ובהדרגה צבר יותר ויותר כוח על חשבונו של ברנסטורף. הצעד המשמעותי האחרון של ברנסטורף היה חתימה על הסכם נוסף עם רוסיה ב-13 בדצמבר 1769. הסכם זה נועד להבטיח את היציבות והנייטרליות של שוודיה, שהפכה למדינה לא יציבה. בהסכם זה נקבע כי כל ניסיון לשינוי בחוקה השוודית יחשב לקאזוס בלי נגד דנמרק ורוסיה. כמו כן הוסכם שכל השטחים שייכבשו מידי שוודיה במהלך מלחמה כזו, יועברו לשליטת דנמרק. תשעה חודשים לאחר מכן, ב-13 בספטמבר 1770, הדיח המלך כריסטיאן את ברנסטורף מכל תפקידיו וגירש אותו מדנמרק. בעקבות גירושו של ברנסטורף הפך שטרואנזה לאיש החזק בדנמרק.

ברנסטורף קיבל הצעה מהקיסרית יקטרינה לעבוד בשירותה, אולם הוא דחה את ההצעה ופרש לאחוזותיו בגרמניה. הוא נפטר בהמבורג ב-18 בפברואר 1772.

לקריאה נוספת

Poul Vedel, Den ældre Grev Bernstorffs ministerium (Copenhagen, 1882);
Correspondence ministirielle du Comte J. H. E. Bernstorff, ed. Vedel (Copenhagen, 1882);
Aage Friis, Bernstorfferne og Danmark (Copenhagen, 1899). (R. N. B.).