טרזד
 | |
| טרזד (למעלה מימין בצבע כתום) עם הכוכבים אלטאיר (למעלה מרכז), אלשאין (למעלה שמאל) ואל-מיזאן (למטה ימין) | |
 | |
| מיקומו של טרזד בקבוצת הכוכבים נשר | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | נשר |
| שמות נוספים | γ בנשר, HD 186791 |
| סוג | ענק כתום |
| בהירות נראית | 2.72[1] |
| סיווג ספקטרלי | K3 II[1] |
| עלייה ישרה | 19ʰ 46ᵐ 15.58ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 47.74″ 36′ 10°+ מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 2.69- |
| מרחק |
395 שנות אור 121.11 פארסק[1] |
| רדיוס | 95[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 5-6[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 1,000 מהשמש |
| טמפרטורה | 4,100[4] K |
טָרָזֶד או γ בנשר הוא הכוכב השני בבהירותו בקבוצת הכוכבים נשר עם בהירות מדרגה 2.72. מקור שמו בפרסית: شاهین ترازو - "שאהין טאראזו", שפירושו מוט המאזניים והוא התייחס במקור לשלושת הכוכבים אלטאיר, טרזד ואלשאין (β בנשר, ששמו גם כן נגזר מאותו ביטוי) שיוצרים צורה של קו ישר שבפרס העתיקה נחשב לחלק מקבוצה שייצגה מאזניים.
תכונות
טרזד נמצא במרחק של קרוב ל-400 שנות אור, מסתו אינה ידועה במדויק ועל פי מודלים שונים המתייחסים לעוצמת הארתו ולספקטרום שלו, היא מוערכת ב-6-5 מסות שמש. קוטרו הזוויתי של טרזד ניתן למדידה ישירה והוא כ-7.25 אלפיות של שניית קשת, כך שבאמצעות המרחק ניתן לחשב את רדיוסו שעומד על כ-95 רדיוסי שמש - כמעט מחצית רדיוס המסלול של כדור הארץ סביב השמש. טמפרטורת פניו של טרזד היא כ-4,100 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 1,000 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל הטמפרטורה הנמוכה ביחס לטמפרטורת השמש, חלק ניכר מקרינתו היא בתחום התת-אדום, וביחד איתה עוצמת הארתו הכוללת היא פי 2,500 מעוצמת ההארה של השמש.[3]. טרזד נמצא בשלב התפתחות מתקדם לאחר שאזל המימן שבליבתו והוא בשלב של היתוך הליום לפחמן תוך כדי התקררות והתנפחות. בסופו של דבר הוא צפוי להפוך לננס לבן.
קישורים חיצוניים
- טרזד באתר של ג'ים קלר
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 SIMBAD: Tarazed
- ^ H. M. Dyck, G. T. van Belle & R. R. Thompson: Radii and Effective Temperatures for K and M Giants and Supergiants. II., The Astronomical Journal, Vol. 116, Iss. 2, p. 984 (1998) נתון קוטר זוויתי באלפיות של שניות קשת, הועבר לרדיוסי שמש על ידי המרה לרדיאנים, הכפלה במרחק וחלוקה בפעמיים רדיוס השמש
- ^ 3.0 3.1 M. M. Hohle, R. Neuhäuser & B. F. Schutz: Masses and luminosities of O and B type stars and red supergiants, Astronomische Nachrichten, Vol. 331, Iss. 4, p. 349 (2010)
- ^ H. M. Dyck, G. T. van Belle & R. R. Thompson: Radii and Effective Temperatures for K and M Giants and Supergiants. II., The Astronomical Journal, Vol. 116, Iss. 2, p. 984 (1998)
טרזד25289964