טירונות (צבא)
טירונות היא פרק הזמן הראשון בשירותו של חייל בצבא. במהלך פרק זמן זה, שאורכו יכול לנוע מכמה שבועות לכמה חודשים, נקלט החייל בצבא, רוכש מיומנויות צבאיות ראשוניות, אך בעיקר מסגל לעצמו אורח חיים והתנהגות התואמים את הגוף הצבאי, ושונים מאד מאורח חייו הקודם, באזרחות. בצבאות מסוימים ישנה טירונות נפרדת עבור חוגרים, חיילים שאינם קצינים, וטירונות עבור חניכים המיועדים להתמנות כקצינים. בצבאות אחרים הטירונות אחידה לכל המתגייסים, ורק בהמשך השירות הצבאי נקבע האם החייל ימשיך למסלול קצונה. הטירונות עשויה להיות שונה גם עבור מסלולי שירות נוספים, כמו טירונות לחיילים המיועדים למסלול קרבי לעומת טירונות לחיילים שנועדו להיות בדרגים עורפיים, וכן טירונות נפרדת לכל אחד מהענפים והחילות של הכוחות המזוינים.
מרכיבים ארגוניים
האימונים הבסיסיים שונים ממדינה ומדינה, באופן טבעי. הטירונות במדינות שבהם אין גיוס חובה שונה מהטירונות של מגויסי חובה, וישנו הבדל בין טירונות שנועדה להכשיר חיילים שישרתו ביחידות בהן נדרש כושר גופני גבוה לבין טירונות המיועדת לחיילים המיועדים לשרת ביחידות שבהן הדגש הוא על כישורים טכניים גבוהים. עם זאת, ניתן לסמן כמה מרכיבים עיקריים המשותפים לרוב הצבאות.
בדרך כלל עוברים המועמדים לגיוס מבדקים ומיונים, שנועדו לסווג אותם על פי סוג הבריאות, כישורים טכניים, מיומנויות קוגניטיביות ועוד. בהתאם לסיווג שנקבע מזומנים המתגייסים למסלול טירונות מתאים. בכמה מדינות נעשה חלק מהמיון במהלך הטירונות ולא לפניה.
בצבאות רבים מתקיימים אימוני הטירונות בבסיסים ייחודיים, ולאחר הטירונות ממוינים החיילים ליחידותיהם, אך בצבאות אחרים מגויסים החיילים החדשים ישירות ליחידות האם שלהם ושם עוברים את הטירונות. בדרך כלל אורכת הטירונות חודשיים או שלושה. ישנם צבאות שבהם מתגייסים כל החיילים כחוגרים, ובמהלך הטירונות והאימון המתקדם שלאחריה מאותרים חיילים המתאימים לתפקידי פיקוד כמש"קים וכקצינים. בצבאות אחרים מאותרים המיועדים לקצונה עוד לפני השירות. מועמדים אלה עוברים את הטירונות ואת מסלול ההכשרה לקצונה בנפרד מהחוגרים.
מרכיבי הטירונות משתנים בין הצבאות השונים, אך ישנם מרכיבים משותפים, ובהם:
- תרגילי סדר ומסדרים;
- אימוני כושר גופני;
- אימוני נשק בנשק קל - רובי סער, רימוני יד, ולעיתים גם מקלעים, ועוד;
- שדאות;
- עזרה ראשונה;
- הפעלת ציוד קשר;
- אימונים טקטיים התקפיים והגנתיים;
- היכרות עם הצבא (דרגות, מבנה, פקודות וכדומה).
אימון בסיסי לטירונים המגויסים לזרועות הים או האוויר יכלול מרכיבים ייחודיים לזרועות אלו, כמו ימאות, כיבוי אש, בקרת נזקים, ועוד. אימון למגויסים המאותרים כפרחי קצונה יכלול מרכיבים כלימוד היסטוריה צבאית וטקטיקה, שיעורי מנהיגות, וכדומה.
מאפיינים פסיכולוגיים וסוציולוגיים
שלב הטירונות בהכשרה הצבאית הוא למעשה תוכנית אימונים אינטנסיבית הנמשכת מספר שבועות או מספר חודשים, ומטרתה להעביר את המגויס ממצבו הקודם, כאזרח, למצב חדש ושונה, כחייל, על כל הנורמות החברתיות הנגזרות מכך, ולהרגיל אותו למלא את המשימות החיוניות הנדרשות בכוחות צבאיים.
כאמור, מטרת הטירונות היא להעביר את הטירונים חיברות שיסגל אותם לנורמות ולמאפיינים של חיי הצבא. בדרך זו ניתן להכשיר את החיילים למצבים עתידיים בהם ימלאו כל פקודה שתינתן להם, יסכנו את חייהם ויהרגו את אויביהם בקרב. הטירונות כוללת שימוש נרחב באמצעים פסיכולוגיים, הכוללים התניה קלאסית, התניה אופרנטית וחיקוי. הטירונים נדרשים לביטול עצמי מסוים למען טובת המסגרת הרחבה יותר אליה הם שייכים, וזאת מכיוון שארגונים צבאיים מעמידים את חבריהם במצבים שאינם קיימים במציאות האזרחית.
לתהליך החיברות כמה מאפיינים. מהטירונים החדשים נשללת החירות; זכותם לצאת מתחומי המחנה הצבאי שבו הם נמצאים נאסרת או לכל הפחות מוגבלת מאד. לכל המגויסים ניתנת זהות אחידה והזהות האישית מוגבלת מאד: שערם מגולח או מסופר בתספורת קצרה מאד, לכולם מנופקים מדים אחידים וניתן לכולם מספר אישי. הם משוכנים במגורים שבהם יש מעט מאד פרטיות, לעיתים קרובות לא נעשה שימוש בשם הפרטי אל בשם משפחה בלבד, וכל גילוי של ביטוי אישי מוגבל ומצומצם מאד. סדר יומם של הטירונים נשלט ומנוהל עד הפרטים הקטנים ביותר, כולל הדרך הנכונה לסידור המיטה, לצחצוח הנעליים, לסדר את חפציהם, וכיוצא בזה. כל סטייה מסדר זה נענשת.
במהלך הטירונות עוברים הטירונים, כאמור, התניה, שנועדה לסגל אותם לנורמות הצבאיות. הטירונים מורגלים לציית לפקודות במהירות, ללא היסוס וללא מחשבה, ולפעול על פי תרגולות המוקנות להם. בצבאות רבים נשען התרגול על פרקטיקות שמקורן עוד במאה ה-18, בהן הורגלו החיילים לצעוד במבנה מורכב ולמלא הוראות במהירות וללא היסוס. הצעדה נתפסת כמרכיב חשוב לגיבוש גאוות יחידה ולכידות וכבסיס לתנועה מסודרת של היחידה ולחימה בשדה הקרב.
במהלך הטירונות מופעלים על הטירונים גורמי לחץ רבים, ללא הפסקה. שינה, מזון ומחסה נמנעים או מצומצמים מאד; בטירונים מוטחים עלבונות אישיים, ולעיתים מופעלת כלפיהם תוקפנות פיזית או פקודות הגורמות להם השפלה. האווירה הנוצרת גורמת לטירונים להטמיע ולהפנים את הנורמות הצבאיות ללא הזדמנות לשקול אותן, לבקר ולבחון אותן. הטלת עונשים קולקטיביים כשגרה, על קבוצת חיילים שבאה מרקע אזרחי שבו האינדיבידואליזם הוא ערך מרכזי, מגבשת את הקונפורמיות של קבוצת החיילים ומרתיעה חיילים בודדים מגילויים של עצמאות. הלחץ החברתי גורם לכך שהקבוצה אחראית על מעשיו של כל אחד מהחברים בה. הלחץ על הקבוצה יוצר במקביל גיבוש חברתי ונאמנות הדדית חזקה, שונה במהותה מקשרי ידידות שהכירו בחיים האזרחיים. גיבוש חברתי זה מסיע ליחידים להתגבר על המעצורים הנפשיים שעלולים להיות ליחיד בעת קרב.
חלק מהחיברות שעוברים הטירונים עוסק בגיבוש זהות צבאית מקצועית, שהטירונים מוכוונים להיות גאים בה, ובפרט בזהות היחידתית. סיפורי מורשת קרב וסמלים שונים (כמו תג יחידה, סיכות, תגים ואמצעי זיהוי אחרים המציינים השתייכות ליחידה, כומתה או כובע, וכדומה) מחזקים את תחושת הטירונים בדבר עליונות היחידה אליה הם משתייכים, לעומת יחידות, זרועות או ענפים אחרים בצבא, וגם לעומת החיים האזרחיים.
אימוני הטירונות מעודדים אגרסיביות אצל החניכים, במיוחד כאלה המיועדים ליחידות קרביות. דוגמה לעידוד אגרסיביות הוא אימון בכידוני רובה או קרבות איגרוף בין טירונים. הטירונים לומדים את יסודות המקצועות הצבאיים, ובכלל זה ירי ותפעול נשק חם, שדאות, עזרה ראשונה, ועוד. דגש חשוב ניתן על פיתוח הכושר הגופני, תהליך שנעשה בצורה מדורגת כדי לא לגרום לפציעות.
במסלולי טירונות שונים, בעיקר קרביים, ישנה נשירה של חניכים מן המסלול. הסיבות לנשירה יכולות להיות יזומות על ידי סגל ההדרכה, בעיקר בשל בעיות משמעת ביצועים נמוכים ואי-התאמה אישית או חברתית, על פי סטנדרטים הנקבעים לכל יחידה. טירונים אחרים נאלצים לפרוש בשל פציעות. במסלולי אימונים התנדבותיים יכולים הטירונים להחליט מרצונם על פרישה מן המסלול.
סיום הטירונות מצוין בדרך כלל בטקס צבאי, בו יכולים להיות נוכחים קרוביהם וחבריהם של הטירונים. הטקס נערך בדרך כלל בנוכחות קצינים בכירים, וכלל לעיתים קרובות מצעד חגיגי של הטירונים. בהתאם ליחידה או לזרוע הצבאית בה משרתים החניכים יישלחו מסיימי הטירונות לקורסי המשך שונים.
