טיוטה:הרב שלמה מגנוז

הרב שלמה מגנוז נולד לאברהם וחסיבה מגנוז בשנת 1953 בעיר ביירות, לבנון.

משפחתו השתייכה לזרם היהודי⁻אורתודוכסי, אולם כפי שהיה נהוג בלבנון של אותם ימים, בני המשפחה לא התבלטו בסממנים יהודיים חיצוניים כגון חבישת כיסוי ראש ומלבוש יהודי מסורתי. שלמה היה הראשון מבני המשפחה ומבני הקהילה הביירותית שהתעקש להגיע לבית הספר "אליאנס" עם כיפה, לימים סיפר כי בשל כך סבל מהתנכלות של מורים ותלמידים אף שהיו יהודים, ושלמרות זאת לא הסכים לוותר על אותם סממני יהדות חיצוניים. שלמה התבלט מכל אחיו בכך שנטה כבר מגיל צעיר לברוח מביתו ומעסקי המשפחה לבית הכנסת "מגן אברהם" ולהגות בהגות הלכתית ותורנית. שלמה נודע במשפחתו ובקהילה כאולטרא⁻אורתודוכס השואף להנהיג אורח חיים הלכתי קפדני לא רק במרחב בית הכנסת ובית המדרש אלא אף מחוצה לו ובכל נקודת זמן ביום. הוא אף היה נוהג לבקר את רב הקהילה שחוד שרים ולדבר עימו על פסקי הלכה ואף להוכיחו אם וכאשר הוא ראה לנכון.

בגיל ההתבגרות נשלח על ידי הוריו לצרפת כדי לרכוש השכלה יהודית ומדעית בישיבת חכמי צרפת של הרב חיים חייקין באקס-לה-בן. שם התבלט כנער מחונן ויצא לו שם של תלמיד חכם ומורה הוראה צעיר. אחרי שנת הלימודים הראשונה החליט שלמה להפסיק את לימודי החול בישיבה ולהקדיש את עיתותיו אך ורק להגות תורנית. ההחלטה עוררה את חמת בני משפחתו, והוריו הגיעו חיש כדי לשדלו לחזור בו מן ההחלטה. לימים סיפר שלמה כי בעת שהפצירה בו אימו לחזור בו מן ההחלטה, הוא לא יכל לעמוד בצער אימו וברח לשירותים ומירר בבכי, אך בכל זאת נשאר עיקש בהחלטתו. כעבור תקופה קצרה הניחו לו בני משפחתו ואף נתנו לו תמיכה בכל צעד שעשה. לאחר כמה שנים בישיבה בעצת רב בישיבה החליט שלמה לטוס לאנגליה וללמוד בישיבת גייטסהד. ההתאקלמות שם הייתה קשה, הן בשל קשיי שפה והן בשל קשיי מנטליות. לאחר ששלמה השתלם במקצועות התורה הוא ביקש לעלות למדינת ישראל אך בקשתו התקבלה בהתנגדות עזה מצד הוריו ואחיו. עדיין לא ברורה סיבת ההתנגדות, אך יש לשער כי מחמת המתיחות המדינית ששררה באותה עת בין לבנון לישראל, פחדו הוריו שעדיין חיו בלבנון שמא יחשדו בהם בקשר של שיתוף פעולה נגד הרשויות. בנקודת זמן באותה עת החליט שלמה להמרות את פי משפחתו ובהחלטה שתוכננה בקפדנות הוא אגר כסף לטיסה ובהזדמנות הראשונה שנקרתה לו הוא ברח למדינת ישראל, לא לפני ששלח איגרת משדה התעופה לאביו כי בעוד מספר שעות הוא ינחת בישראל. לימים סיפר שלמה שההחלטה לטוס נגמלה בליבו חודשים רבים לפני שיצאה לפועל ואף הוא אגר די כסף כדי להוציאה לפועל. אך מכיוון שבאותה עת פרצה מלחמת יום כיפור בין מדינות ערב למדינת ישראל, הוא החליט לתרום את כל כספו למען רווחת החיילים הישראלים שנלחמו בחזית ובשל כך התכנון נדחה בחודשים ארוכים. עם הגעתו לארץ הוא יצר קשר עם משפחתו שגינו בתוקף את עלייתו לארץ אך כרגיל הם למדו ששלמה עצמאי בהחלטותיו ואף המשיכו לתמוך בו בהמשך. עם השתקעותו בארץ הוא התקבל ללמוד בישיבת "פורת יוסף" ובמהרה התחבב על רבני הישיבה בן⁻ציון אבא⁻שאול ויהודה צדקה שהיו גדולי הרבנים הספרדים החרדיים באותה עת. גורמים בישיבה טוענים שראו את הרב אבא⁻שאול קם לכבודו בהזדמנויות שונות אך עדיין אין אישוש מוחלט לעדויות אלה. אולם לא מן הנמנע שכך היה, כי פעמים רבות התבטא הרב אבא⁻שאול כי "חכם שלמה" כלשונו "עתיד להיות מתלמידי החכמים הגדולים ביותר שתצמיח יהדות ספרד". לאחר תקופה לא ארוכה הכיר בשידוך את אשתו דבורה לידא למשפחת אריה וכעבור כמה חודשים נישא לה באולם הסמינר הישן בירושלים. אחרי חתונתו בני משפחתו שמעו על אחיהם המשגשג בישראל והתחקו על עקבותיו ואף חלקם עלו למדינת ישראל. הוא זכה מאז להערכה עצומה של בני משפחתו וגורמים במשפחה טוענים כי הוא זה שהתווה את הדרך הרוחנית לבני המשפחה ושבעטיו המשפחה כולה נמשכה לזרם החרדי.