טיוטה:הלכות כלאיים (רמב"ם)
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. |
הלכות כלאיים לרמב"ם הם החלק הראשון בספר זרעים מתוך הי"ד החזקה, בהם עשרה פרקים, ומאה שמונים ושתיים הלכות בחלוקה הרגילה. ההלכות עוסקות באיסור כלאיים שביבולי הארץ, כלאי זרעים וכלאי הכרם, וכן מסתעף ממנה הלכות הנוגעות לכלאיים נוספות. הראב"ד משיג 37 פעמים על הרמב"ם בהלכות אלו.[1]
בהלכות אלו מופיעות חמש מצוות לא תעשה.
נושא ההלכות
בהלכות כלאיים ישנה התייחסות בעיקר להלכות הנוגעות לכלאיים שביבולי הארץ, כלאי זרעים וכלאי הכרם. בכלאי זרעים מצויים שני איסורים: כלאי זרעים - האיסור לזרוע ירקוץ וזרעים שונים בערבוביה, וכלאי אילנות - איסור הרכבה של אילנות ממינים שונים. לאור איסור זה קיימת חובה לזרוע מינים שונים באופן שיהיה ניכר שאינם זרועים יחד ובעקבות זה ישנם פרטים רבים בשיעורים שיש להרחיק בין הזרעים השונים בשדות ובגינות, המבוארים בהלכות אלו (פרקים ג'-ח'). בנוסף להלכות כלאיים שבצמחים וכיוצא בהם, נתווספו גם הלכות כלאיים אחרים, למרות שאינם נוגעים להלכות כלאיים במיני הצומח. כגון הלכות כלאיים בבעלי חיים (פרק ט') ובבגדים (פרק י').
פרקים
- פרק ראשון: הפרק הראשון עוסק באיסור כלאי זרעים ואילנות, ומפרט את סוגי הזרעים. בהלכות א'-ד' עוסק בביאור כלאי זרעים, בהלכות ה'-ו' עוסק בכלאי אילנות, בהלכה ז' עוסק באכילה וזריעה של גידולי כלאיים, ובהלכות ח'-ט' עוסק בסיווג הזרעים השונים.
- פרק שני: הפרק השני עוסק בתערובת של זרע אחר בתוך שדה: בהלכות א'-ו': זרעים שנתערב בהם זרע ממין אחר, בהלכות ז'-י' בשדה שצמח בה זרע ממין אחר, בהלכה י"א בנטיעת ירק במחובר לאילן, בהלכות י"ב-י"ד בהחלפת מין הזרוע בשדה ממין אחר, בהלכות ט"ו-י"ז בבדיקת השדות וניקוין מכלאיים שצמחו בהן.
- פרק שלישי:'
- פרק רביעי:
- פרק חמישי:
- פרק שישי:
- פרק שביעי:
- פרק שמיני:
- פרק תשיעי:
- פרק עשירי:
הלכות מפורסמות
- כלאיים: הרמב"ם פוסק בפרק ב' (הלכה א') שכאשר התערבו זרעים בזרעים, אם שיעור הזרעים המעורבים קטן מ-1/24 ביחס לזרעים שהתערבו בהם, במקרים רבים מותרת הזריעה: "זרע שנתערב בו זרע אחר אם היו אחד מעשרים וארבעה כגון סאה של חטים שנתערבה בעשרים ושלש סאה של שעורים הרי זה אסור לזרוע את המעורב עד שימעט את החטין או יוסיף על השעורים ואם זרע לוקה".[2].
- כלאי הכרם: בנוגע לשיעור המינמלי של הכרם, הרמב"ם פוסק שצריכה הגפן היוצאת זנב להיות כנגד הרווח שבין השורות.
הערות שוליים
- ^ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות כלאים, באתר ספריא.
- ^ רמב"ם, משנה תורה" ספר זרעים, הלכות כלאיים, פרק ב', הלכה א'.